הרצח המזעזע של ארבעת אחינו בכניסה לישוב עלי עלול כבר לא מזעזע אותנו. הפיגועים האינטנסיביים יוצרים סוג של מנגנון הדחקה.
עלה המוות בחלוננו. לנוסעים בכבישי יו"ש ישנה חוויה רגשית מטלטלת שמציפה פחדים; אולם רבים פוטרים עצמם באנחה של "מה עוד אפשר לעשות?"
מבחינה מעשית – זהו אכן תפקידו של הדרג הממשלתי והביצועי. אבל אנו יכולים לתרום ללחץ ציבורי שיוביל לתגובה חריפה ונכונה יותר.
מבחינה נפשית – זהו הזמן להתבונן בפרשת "חוקת" שנקרא בשבת הקרובה. פרשה שעוסקת כולה במוות ובמשברים – טומאת מת; מות מרים; חטא מי מריבה; מות אהרון; מגפת הנחשים השרפים. בחיים אנו נפגשים עם "חוק" – מגבלות המציאות; התנגשות חזיתית בקיר שנדמה שאינו עביר: אסונות, רוע אנושי; חטאים ויצרים; פגעים ובראשם המוות.
אולם מתברר שניתן לנצח גם את המוות! מצוות פרה אדומה היא לקחת את עוצמת החיים הטוטאלית ש"פרה רבה", מלאת האדמימות, ש"לא עליה עול" – ולהזות את אפרה על טמא מת. במילים אחרות: להוסיף חיי בשר ודם בעולם הזה, לשבור את עול השעבוד של המוות. בעולם שבו מחבלים בדמות "נחשים שרפים" מעניקים תחושה שהמציאות מנוהלת בצורת "ניחוש" אקראי ש"שורף" אותנו מבפנים – אנו נושאים את העיניים כלפי מעלה ומתגברים. אנחנו נמשיך את חייהם של אלישע, הראל, עופר ונחמן הי"ד – בכך ש"ה' יקום דמם": נקומם את דמם השפוך בהוספת תורה, תפילה התיישבות, משפחה וחיים; ובכך שהרשויות המוסמכות ימצו את דין המוות עם מי שצריך.
הגופות של אלישע, הראל, עופר ונחמן לא אתנו; הנשמות שלהם צרורות בצרור החיים של כולנו, ועוד ניפגש איתם בסוף, במקום בו נפגשים כולם אחר המוות.
הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה'