1. אין חולק על כך שהציבור החרדי סובל מדימוי מעוות, שהופך את כולם ל'משתמטיים' ו'אוכלי חינם' (ואלה משקפים רק את המעודנים שבביטויי השיטנה).
המתקפה המילולית הצעקנית המחפירה, השבוע באוטובוס מהוד השרון לתל אביב, שבמהלכה פערה פיה נוסעת אחת, כלפי צעיר חרדי מחסידי בעלזא, ישראל הירש, רק בשל פיאותיו המסתלסלות לצדעיו, ולרוב חרפתה נפלה על האיש הלא נכון. דווקא הבחור הזה הוא סרן במילואים, משרת בסיירת מובחרת, ובין שירות בצה"ל למשנהו, עובד לפרנסתו כעורך דין בפרקליטות המדינה, ואפילו לומד לתואר שני במשפטים.
הדימוי המעוות הזה, נולד כנראה על רקע הופעותיהם הציבוריות המיליטנטיות, של צמד העסקנים החרדים ג"ג (גפני וגולדקנופף). יהירותם והתנשאותם הופכת אותם לאורחים רצויים בתקשורת הכללית, אבל הופעותיהם מקבעות את הרושם, שהחרדים כולם עשויים בדמותם ובצלמם של הַגָּפנים והגולדקנופים – כמתנגדי לימודי ליבה המעדיפים בערות והישענות על תקציב המדינה. ולא היא: רבים מאוד מהחרדים פוקדים את האקדמיה ומקבלים תוארים מקצועיים ומתפרנסים בכבוד.
2. אבל הציבור לא מודע לכך. וגם לא לכך, שיש בקרב אחינו החרדים גם קולות אחרים. מי בציבור הכללי ער לקולות חרדים אחרים, הדוגלים בהשתלבות החרדים בכלכלה הישראלית, ואפילו מצדדים, רחמנא ליצלן, בהפעלת לימודי ליבה ברמה גבוהה, לפחות אנגלית ומתימטיקה, לתלמידי מוסדות חינוך חרדיים שלגביהם הוכח כי לא מהם יצמחו ה'גדוילים' של המחר?
אחד מן הרבנים החרדים המשמיע קול אחר, מנוגד ל'השקופע' המחודשת מבית 'יתד נאמן' ושאר אמצעי התקשורת 'הטהורים', הגורסים שכל הציבור החרדי חייב להסתגר בהיכלי התורה עד זקנה ושיבה על חשבון הכלל, הוא הרב דוד לייבל, בוגר פוניבז', שהיה ממקורבי הרבנים שך ושטיינמן זצ"ל. הרב לייבל, יליד צרפת שלמד בישיבות בצרפת ואנגליה, ורכש חוכמתו בפוניבז' בבני ברק, עומד בראש רשת כוללי אברכים ע"ש רבי עקיבא איגר, המתחזקת מאות אברכים בירושלים, בני ברק, אלעד, חדרה ומודיעין עילית, וגם בשטרסבורג, צרפת.
לימים הקים בהתייעצות עם הרב שטיינמן המנוח מאה סניפי מסגרות ערב לחרדים עובדים ללימוד גמרא בעיון, על שם רבי שלמה איגר, בנו של הגאון הנערץ רבי עקיבא איגר, שבניגוד לאביו גם שלח ידו במסחר, מעבר לעיסוקו בתורה. כיום מנהיג הרב לייבל רשת קהילות ארצית 'אחוות תורה', ומפעיל למענה מיזם של לימוד תורה בעיון לצד לימודי הייטק, להכשרת אברכים לתחום מכניס זה. שם המיזם - מכללת JBH: Jewish Brain in HighTech, כלומר מוח יהודי בהייטק.
3. הרב לייבל הפתיע השבוע בשיחה פומבית בת 13 דקות, שצולמה בבית שמש והועלתה גם ליוטיוב. הוא קרא להוריהם של תלמידים שאינם מסוגלים להתמקד בתורה בלבד, להקנות לילדיהם לימודי ליבה, על מנת שיוכלו לפרנס עצמם מבלי להיות נטל על הציבור ועל עיסוקן של הנשים (שלדידו אמורות להישאר בבית ולהתמקד בחינוך הילדים).
הנה מקצת מדבריו: "צריך שלאנשים תהיה אפשרות לבחור את צורת החינוך של ילדיהם: חיידר רק עם תורה, חיידר עם מתמטיקה ואנגלית, חיידר עם לימוד ליבה קל, ממ"ח (ממלכתי חרדי) עם לימוד ליבה מלא. צריך שתהיה אפשרות לבחור בין ישיבה קטנה לישיבה תיכונית. וגם בישיבה גדולה צריך לבחור בין ישיבה גדולה, לישיבה עם תואר וכדומה. כל הצורות לגיטימיות וכולן לפי ההלכה.
"על כל הורה שיש לו אחריות על ילדיו, לראות איזה יכולות יש לילד ולשלוח אותו למוסד שמתאים לו. החיידר הוא לא לאבא, הוא לילד. הכל לפי צרכי הילד".
4. הרב לייבל, תלמיד חכם מופלג, בא לציבור החרדי עם תפיסות מהפכניות. למשל, לבטל את ההפרדה בין הצווארון הכחול לצווארון הלבן: "הקהילות צריכות להיות מעורבות. האברכים והעובדים צריכים לחיות ביחד, בהערכה הדדית. ככה זה באמריקה, בצרפת, בבלגיה, באנגליה. המצב בארץ הוא לא טבעי ועגום, ולכן יש צורך עצום ב'אחוות תורה'".
אך כדי שלא יובן הפוך מדעתו, הוסיף הרב לייבל: "אני בעצמי כל כך מייקר תלמידי חכמים... אבל מי שמרגיש שאין זה ייעודו, שלא רואה עצמו לומד 10 שעות ביום, או שאין לו היתכנות כלכלית, או שרוצה להגשים את עצמו בעולם המעשה, או שסתם זה לא מעניין אותו - מותר לו לבחור צורת החיים שהוא רוצה. ככה הוא מגשים התנהגות שמתחייבת מן השולחן ערוך, באורח חיים, סימן קנ"ו: שאחרי שאדם התפלל ולמד קצת, אומר השו"ע: 'ואחר כך יילך לעסקיו, וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון'. וכך היא ההלכה ביורה דעה רמ"ו בהלכות תלמוד תורה, ואף אחד לא יכול להעז ולומר שזה רק בדיעבד, לא התנהגות לכתחילה".
5. בציבור החרדי השפוי (להבדיל מן הקנאים, עסקניהם ועיתוניהם) עטו על דברי הרב לייבל כמוצאי שלל רב. באחד האתרים החרדיים כתב משתתף אנונימי, שניכר בו כי הוא אדם שחושב לעומק, הערה ביקורתית נוקבת כנגד תפיסת הָעֵדֶר: "הרב לייבל טעה רק בדבר אחד... רוב הציבור החרדי 'יודע' שאין ללמוד מלכתחילה הלכה מפורשת מן השו"ע, אלא רק לראות בה סוג של 'בדיעבד' למי שאינו מצליח ללכת עקום. זה הדור בו אנחנו חיים: כמה שיותר עקום, כך נראה בעיניהם יותר ישר".
6. הרב לייבל אינו בודד בעמדת ה"חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ". לזרמי המעמקים שהוא מעז לייצג, יש תמיכה לא מעטה בקרב הרוב הדומם. חבל רק שהציבור הכללי לא מודע לכך, ורואה את כולם כבני דמותם וצלמם של העסקנים.