ילדים קטנים מעמידים אותנו לפעמים, על ידי שאלותיהם התמימות לכאורה, במבוכה. דוגמא מפורסמת לכך מצויה בשיר "בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל, המתאר את פליאתה של ילדה קטנה אל מול אימת המלחמה: "בשמלה אדומה ושתי צמות, ילדה קטנה, יחידה ותמה עמדה ושאלה - למה?
וכל הרי הגעש וכל הסערות עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה... וכל התותחים וכל החיילים וכל הגדולים וכל החכמים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה".
וכמו בסיפורו המפורסם של הנס כריסטיאן אנדרסן, "בגדי המלך החדשים", הילד הקטן, התמים והלא מתוחכם, הוא גם זה שיודע לזהות את השקר והרמייה שכל המבוגרים אינם מסוגלים להודות בהם, בגלל שיקולי תדמית וכבוד. במובן הזה, מבטא הילד הקטן את הישרות והפשטות הטבעיות, לפני החשבונות הרבים שחישבו בני האדם ושהובילו אותם לעיוותים שונים ומשונים.
בתחילת השבוע הופץ סרטון נאום קצר של הפסיכיאטרית היהודייה ד"ר מרים גרוסמן, המתגוררת בניו-יורק. מאחורי גרוסמן ניסיון של יותר מ-40 שנה כפסיכיאטרית ילדים, מתבגרים ומבוגרים. ועם הניסיון הרב שהיא מביאה איתה, היא משמיעה כיום קול חשוב, ישר ופשוט כקולו של ילד תמים, מול ממסד רפואי שחלקים ממנו הולכים ונעשים שותפים בפשע נורא נגד ילדים, באצטלה של טיפולים "מצילי חיים". וכך אמרה לאחרונה גרוסמן בריאיון למגזין אפוק (גיליון 370):
"כיום אני מהפסיכיאטרים הבודדים שמעזים לדבר בפומבי על 'תעשיית המגדר'. העמיתים שלי בתחום אינם נוהגים לכתוב מאמרים ולהתראיין. הם מדברים על כך באופן פרטי, במיילים ובשיחות בבתי קפה. הרבה רופאים זועמים על המצב ומוטרדים ממנו, ופשוט לא מאמינים", "תעשיית המגדר מבוססת על הונאה. זהו שדה קרב, ושדה הקרב הוא המוח והערכים של הילדים שלנו".
להלן חלקים מתוך הנאום הקצר והחשוב של ד"ר גרוסמן בתרגום לעברית:
דיס-אינפורמציה מכוונת מטרה
"אני עומדת לנצל את הזמן שלי כדי להגיב לד"ר מק'נמרה. ראשית, אני מופתעת מהשימוש שלה בביטוי, "מין מוקצה בלידה". מין אינו מוקצה בלידה. המין נקבע עם ההתעברות, והוא מוכר בלידה, אם לא קודם לכן.
ד"ר מק'נמרה טוענת שהדעות שלה הן מבוססות מדע, אבל הטענה שמין מוקצה בלידה היא טענה ללא בסיס מדעי כלשהו. השפה שלה מטעה אנשים, במיוחד ילדים, לחשוב שזכר ונקבה הם כינויים שרירותיים ועשויים להשתנות. זה פשוט לא נכון.
ד"ר מק'נמרה טוענת שהתערבויות חברתיות ורפואיות הן הטיפול היחיד המבוסס על ראיות, ושראיות מדעיות מלמדות שזה מציל חיים. בלי זה, היא מזהירה אותנו, ילדים יתאבדו. ובכן, מספר הולך וגדל של מדינות אסרו למעשה את הטיפול שאליו היא מתכוונת. ותודה לאל שלא היה גל של התאבדויות או אסונות אחרים בבריאות הנפש...
מומחית המגדר של פינלנד, ד"ר ריטה קלטיאלה, אמרה, ציטוט: 'זו דיס-אינפורמציה מכוונת מטרה, שהפצתה אינה אחראית'. 'ילדים אינם צריכים שההתפתחות שלהם תופרע... מה שהם צריכים זה טיפול פסיכולוגי'.
יש לי התנגדויות נוספות לעדותה של ד"ר מק'נמרה. היא מתעקשת שהעמדה שלה, רק שלה, מייצגת טיפול רפואי סטנדרטי. מה שהיא לא רוצה שתדעו הוא שאין סטנדרט. יש ויכוח. יש ויכוח עז. ובצד שמולה עומדות דמויות בולטות... הנקודה היא שמאותם קלינאים ותיקים ואחרים שיש להם חוכמה וניסיון – מתעלמים, כי הם אינם מסכימים עם הנרטיב הנוכחי. הם מתנגדים להתערבויות רפואיות מאותה סיבה ששבע המדינות האלה מתנגדות. אין עדות לתועלת לטווח ארוך, אבל יש ראיות לנזק.
אסיים בציטוט מג'יימי ריד, חושפת השחיתויות האמיצה ממרפאת המגדר לילדים בסנט-לואיס... היא אמרה שהרופאים במרפאה ההיא אמרו: 'אנחנו בונים את המטוס בזמן שאנחנו מטיסים אותו'. כך הם תיארו את הטיפול במרפאות המגדר שלהם. כספי המס היקרים שלנו אינם צריכים לתמוך בניסוי מסוכן שכזה".
בעקבותיה של מרים
עמידתה האיתנה והנחושה של ד"ר מרים גרוסמן, מהווה השראה עבור כולנו. בדרכה היא מעוררת בנו זיכרון למרים אחרת, ילדה קטנה ותמימה, שעמדה בנחישות ובגבורה מול הממסד, בתקופה חשוכה אחרת, והובילה בסופו של דבר, לתפנית היסטורית וללידת הגואל. וכך מתאר המדרש מה אירע בעקבות הייאוש שאחז בבני ישראל במצרים בעקבות גזירת פרעה, ייאוש שלא פסח גם על גדולי אותו הדור:
עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע "כּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִין, עָמַד וְגֵירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כּוּלָּן וְגֵירְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, קָשָׁה גְּזֵירָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵיבוֹת. פַּרְעֹה לָא גָּזַר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְעוֹלָם הַבָּא. פַּרְעֹה הָרָשָׁע — סָפֵק מִתְקַיֶּימֶת גְּזֵירָתוֹ, סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת. אַתָּה צַדִּיק, בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵירָתְךָ מִתְקַיֶּימֶת... עָמַד וְהֶחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כּוּלָּן וְהֶחְזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן... ( בבלי סוטה יב, א)
מרים הקטנה, לא התרשמה מהתחזיות הקודרות של התקשורת, לא התפעלה מהמחקרים והגרפים שכל המבוגרים ציטטו בשם חוקרי ועיתונאי התקופה. היא הביטה בפשטות ובישרות למציאות בעיניים וראתה כמה המהלך של אביה עמרם מזיק אף יותר מזה של פרעה הרשע. ומתוך נקודת המבט הזאת, מעוררת מרים מלמטה את כל המבוגרים ומשיבה להם את התקווה להביא חיים לעולם. מרים ממתיקה את המים המרים ומפיחה תקווה בלבבות.
לא בכדי, מיד לאחר פטירת מרים, מתארת התורה את המצב שמוביל, בסופו של דבר, לחטא מי מריבה: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן". וכפי שכתב רש"י: "מכאן שכל מ' (=ארבעים) שנה היה להם הבאר בזכות מרים". בשקט, מאחורי הקלעים, מסתבר פתאום שמה שהחזיק את עם ישראל במדבר ארבעים שנה היה בארה של מרים; באר האמונה שלא פסקה מלהנביע מים מתוקים, גם כשכולם התייאשו והרימו ידיים.
הצורך לצעוד בעקבות קולה הצלול של מרים, נעשה בימינו חיוני מאי פעם. לא להתפעל מפסבדו-מדענים, לא לאבד את הכיוון גם כשמנפנפים בפנינו בדגלים צבעוניים, במחקרים ובזכויות האזרח, לא ליפול ברוחנו ולא להתייאש. מימי נביעת בארה של מרים הנביאה עוד פועמים בנו, לנו רק נותר לשאוב מהם ולהשקות את העולם.