הוויכוח האידיאולוגי והמוסרי, שנמשך מאז 'המחתרת היהודית' תם, כי אין שומע ואין טעם –
רק בתמצית: לפי התורה וההלכה (רמב"ם הלכות תרומות פרק א' הלכה ב), אם שבט אחד משבטי ישראל יכבוש לו נחלה בארץ אבותינו, לא יהיה לכיבוש כזה שום תוקף של 'ארץ ישראל'!
כך כתוב כבר בתורה על שמעון ולוי בשכם, שגרמו ליעקב אבינו לעזוב ולצאת משכם, ואיבדו את זכותם לנחלה בארץ!
כזאת כתבנו ודיברנו מאות פעמים במשך השנים – ואין שומע בקרב הקנאים.
הגיע הזמן לדבר בלשון ברורה וחדה הרבה יותר: מי ששורף מכוניות ובתים ופוגע בכפרים פלסטיניים (מחווארה עד תורמוס-עיה ואום-ספא) משרת את האויב ומסייע ישירות לארגוני הטרור במלחמתם נגד מדינת ישראל!
בזירת המאבק הבינלאומי וגם בחלק ניכר מהציבוריות הישראלית, השריפות בכפרים דחקו מן התקשורת ומן התודעה את הרצח המזעזע בצומת עלי, והציבו במקום הנרצחים היהודים את סבל 'הכיבוש' הפלסטיני.
השריפות בכפרים לא פוגעות כלל בכנופיות הרצח שבסיסיהן בג'נין.
להפך – יותר צעירים מהכפרים יתגייסו לארגוני הג'יהאד בגלל השריפות האלה.
השריפות האלה לא יוצרות שום הרתעה במפקדות הטרור בג'נין, אלא משרתות את מטרות הארגונים בכל המובנים ומחזקות אותם.
ארגוני הרצח הפלסטיניים ותומכיהם מאירופה היו מוכנים אפילו לשלם כסף רב, כדי לעודד תגובות 'נקם' כאלה.
רק עיוורון גמור יכול להביא צעירים יהודים למסעות נקם כאלו, שמשרתים בגלוי את האויב –
בעת הזאת כבר מתגנב ללב חשש כבד מאד:
הייתכן, שגורמים אירופיים הפועלים למען 'הסבל הפלסטיני' הצליחו לשתול בתוכנו נציגים מטעמם שדוחקים בצעירים יהודיים חסרי לב ודעת לחולל שריפות נקם כאלה, שישרתו את מלחמתם הנואשת נגד מדינת ישראל והמפעל הציוני?