לא לקלל

בימים האחרונים קיבלתי מספר פניות (בודדות) מאנשים – שאני נוהג לכנות אותם בציניות "אנשי זו לא היהדות שלי" – ש"דרשו" ממני ומרבנים נוספים לצאת ב"גינוי פומבי" על "ההתפרעויות של המתנחלים" כניסוחם.

הסברתי להם בעדינות שראשית – אני לא עובד אצלם; ושנית – הם באים לי מצוין לקראת פרשת בלק שנקרא השבת.

בלק מלך מואב שוכר "מקלל" מקצועי על מנת לקלל את עם ישראל – בלעם, סוג של מכשף קדמוני ששמו מעיד עליו – "בלי-עם" – אדם שמרוכז בפרטיות שלו ומנותק מההקשר הלאומי הרחב. לאנשים שהם "בלי עם" יש נטייה "לקלל", כלומר למצוא את הצד ה"קל" והנמוך בכל דבר. כינוי נוסף שבלעם מכונה בתורה הוא "גבר שתום העין" – גבר או אישה, בעלי מבט חלקי ומריר שמתמקדים כל העת בחסרונות (שאכן) קיימים בעם ישראל.

"ברכה" לעומת זאת היא מלשון "להבריך" לחבר ענף של צמח לאדמה על מנת שיכה שורש ויצמיח עץ חדש. במילים אחרות: מבט רחב שמתמקד בטוב ובתמונה הכוללת, ולכן מצמיח דברים טובים.

ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון הוא הציבור המופלא ביותר שחי כיום במדינת ישראל. דמויות מופת שיזכרו בהיסטוריה. חלוצים, אנשי תורה, צבא והתיישבות שמשלמים בדמם בכל יום למען אמת גדולה שצדקתה מתבררת יותר ויותר.

בתוך המכלול הרחב הזה, ישנם מספר תושבים שרואים את חבריהם נרצחים ואינם מספיק בעלי קור רוח להגיב בצורה ממלכתית – לא בסדר ויטופל באופן הנחרץ ביותר – אבל זוהי ממש (!) לא הנקודה עכשיו. חלקים (קטנים והולכים ב"ה) בתקשורת מנסים לנגח את מפעל ההתיישבות בעלילת דם על "אווירת פוגרום".

לא להתרגש. הנקודה המרכזית כעת היא לחזק את העמידות והאמונה. והאמונה היא – כדבריו של בלעם לאחר ההתפכחות – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". לא לעבור על החוק, לא לאנרכיה אבל בעיקר כן! כן תמשיכו להתיישב; כן תמשיכו לבנות; כן תוסיפו עוד 1000 יחידות דיור בעלי; וכן להתעלם מ"הבלעמים"; וכן – אנחנו ננצח בזכותכם.

הרע יעבור

הטוב יתגבר

בעזרת ה'