עם ישראל רחוק משנאת חינם. אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, ואני שומע וקורא בימים האחרונים אנשים טובים שמזכירים לנו שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם ומזהירים שאנחנו במציאות דומה.
אני מבין כמובן את החשש והכאב ומעריך את הצדקות ואת האחריות הלאומית אבל זו פשוט טעות אופטית. קריאת מפה שגויה של המציאות, שמסתמכת על איך שהתקשורת מתווכת לנו אותה, וזה כידוע וכמו תמיד, רחוק מאוד מהמציאות האמיתית.
עם ישראל במדינת ישראל ברובו המוחלט רחוק מאוד משנאת חינם. אנשים מתווכחים וחולקים אבל ממשיכים לאהוב, בטח לא לשנוא. ממשיכים ללכת יחד לצבא ולמילואים, לומדים יחד, עובדים יחד ומטיילים יחד. שמחים יחד וכואבים יחד. אוהבים.
מה כן יש שיוצר תחושה של שנאת חינם? קומץ אנרכיסטים שמונה כמה אלפים במקרה הפחות גרוע וכמה עשרות אלפים במקרה היותר גרוע שמוכנים אכן לשרוף כאן הכל ומונעים משנאה ובעיקר מפחד, ועוד כמה אלפי טרולים ברשתות החברתיות שמזהמים את השיח ומחרחרים ריב ומדון. מול מיליוני היהודים שחיים ברוך השם במדינת ישראל זהו קומץ קטן ושולי. הבעיה היא שבין קומץ האנרכיסטים מפיץ השנאה הזה נמנות כמה אליטות באקדמיה, במערכות ביטחון בדימוס, ובעיקר מרבית עיתונאי תקשורת השמאל הישראלית, והם שגורמים לתחושת הניפוח של התופעה ומייצרים אצלינו תחושה שגויה שזו המציאות.
הוכחה לכך שמדובר במיעוט כמעט זניח ניתן לראות בעובדה שמרגע שעל המחאה השתלטו גורמי הקיצון מפיצי שיח השנאה כדוגמת ברק, אולמרט, חלוץ, ברסלר וכד' התכווצו המחאות לממדים מיניאטוריים (שהתקשורת כמובן מנפחת עוד ועוד). הרוב שמתנגד לרפורמה או לממשלה אבל ממש לא שונא פשוט מרגיש שהוא לא יכול להיות חלק מזה ופורש. כך גם ההתחזקות של גנץ, שמשדר ממלכתיות של משמעת קמפיין ובמתק שפתיים, על פני לפיד שמשדר שנאה וחוסר אחריות לאומי.
וחשוב לי להדגיש, יש המון אנשים שמתנגדים לרפורמה ולעקרונות אחרים שהממשלה שלנו מקדמת. רבים מהם מחו בעבר ויתכן שעוד ימחו בעתיד נגדנו, וזה כמובן לגיטימי ואפילו טוב במדינה דמוקרטית ובחברה חפצת חיים שלאנשים בה אכפת והם לוקחים אחריות ולא נשארים אדישים מול מה שהם תופסים כמשהו רע ומזיק. אותם כמובן אנחנו מכבדים ומחבקים ואיתם אנחנו מנהלים שיח ומוכנים גם לוותר ולהגיע לפשרות. זו הסיבה העיקרית שאנחנו שומעים, מקשיבים, מפיקים לקחים ומרככים מרכיבים מסוימים ברפורמה, כדי שגם הם יוכלו לחיות איתה. הם הרוב המוחלט של האחים שלנו בשמאל הישראלי, ולא המיעוט השולי והרעשני שלמרבה הצער נותן את הטון בשל הגיבוי המשפטי והתקשורתי המוחלט שהוא מקבל.
עכשיו תראו, גם את קומץ האנרכיסטים מפיץ השנאה אנחנו אוהבים. פשוט כי אנחנו אוהבים כל יהודי באשר הוא וישראל שחטא ישראל הוא. אם חלילה מי מהם יקלע לצרה נתייצב לצידו כמו אחים ונחלץ אותו. אם למי מהם יהיה פנצ'ר באוטו בדרך מחסימת הכביש הביתה נעצור לעזור לו. נקפיד תמיד על מחלוקת בדעות ולא בלבבות.
ולכן, בלבבות נמשיך לאהוב, אבל בדעות נחלוק בכל התוקף והנחישות, נאמר את האמת לפיה מדובר בקומץ אנרכיסטים פורעי חוק שאסור לתת להם להכניע את הדמוקרטיה ואת רצון העם, נתקוף את חוסר האחריות שלהם ונבקר את שיתוף הפעולה השערורייתי והמפלה שהם מקבלים ממערכות אכיפת החוק הצבועות שלנו. ובעיקר, נסרב להיכנע להם ונמשיך לחוקק את הרפורמה בנחישות ובאחריות.
נרבה אהבת חינם. אהבה לריבונו של עולם, לבניו אהוביו כולם, לארצו ולתורתו, אהבה למדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. ומתוך אהבות החינם הרבות האלה נמשיך לקדם את מה שאנחנו מאמינים שטוב ונכון להם - בחיזוק הזהות היהודית, הציונות וההתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל, בתיקון החשוב כל כך של מערכת הצדק והמשפט הישראלית, בהחזרת המשילות והביטחון האישי, בחיזוק הכלכלה והמאבק ביוקר המחיה, ועוד ועוד. את הכל נעשה תוך שאנחנו משתדלים לשמור על שיח ענייני ולגופו של עניין כדי חלילה לא לשחק לידי מי שמבקשים להפיץ כאן שנאה.
אז חברים, אל תתנו לתקשורת לצבוע כאן הכל בשחור, אל תשחקו לידיה ואל תקנו את התיווך המעוות שלה את המציאות, ובוודאי אל תחלשו ואל תיכנסו ללחץ. עם ישראל חי, אוהב ומאוחד, למרות ומתוך המחלוקות שאצל רובנו המוחלט מנוהלות עניינית ולשם שמים.