כבר ברור לכל שלא הרפורמה היא זו שמטרידה את המוחים, חוסמי הכבישים והקוראים למרי אזרחי.
הטעם האמיתי לימי השיבוש ולהפגנות הוא אי שביעות רצונם, בלשון המעטה, מהממשלה הנוכחית.
אותו קומץ "מנהיגים" סוחף אחריו חלקים גדולים מהאוכלוסייה, לעיתים בעל כורחם, בעודם מאמינים ומקווים שכפי שבעבר בהפגנות מול בלפור עלה בידם להחליף ממשלה, כך גם עתה, בהפגנות המוניות, בקריאה למרי אזרחי, באיומים על סרבנות ובפגיעה כלכלית בחוסנה של מדינת ישראל יעלה בידם, בדרך לא דמוקרטית, להפיל את הממשלה.
ומניין שלא עילת הסבירות מעניינת אותם ?
ראו את פסק הדין שניתן בימים אלה בעניין חוק הפקדון בו פסל בג"ץ ברוב של ששה כנגד אחד - השופט סולברג, חוק שחוקקה הכנסת שמטרתו לעודד עובדים זרים, אשר סיימו את תקופת עבודתם בישראל, לעזוב את ישראל ולחזור לארצם.
השופטים לא בחרו הפעם בנימוק "אי סבירות" של החוק למרות שיכלו לעשות כן, אלא קבעו כי מנגנון ניכוי ההפרשות הפנסיוניות של העובדים הזרים פוגע בזכות הקניין באופן בלתי מידתי, ומשכך הוא אינו חוקתי, ועל כן יש לבטל את החוק המאפשר לשלול את ההפרשות הפנסיוניות של עובדים זרים שלא עזבו את הארץ במועד.
ברור איפוא כי גם אם תבוטל עילת הסבירות עומדות לשופטי העליון עילות נוספות כגון חריגה מסמכות, אפליה, או שקילת שיקולים זרים וגם עילת המידתיות, ובמיוחד "מבחן המידתיות במובן הצר" שמשמעותו, בחינת היחס הראוי בין עוצמת הפגיעה לבין התועלת הצומחת ממנו, כאשר שיקול הדעת הוא של שופטי בית המשפט.
אגב, על כך כבר העיר השופט סולברג בע"א 993/19 פלוני נ' מד"י כי :
"בפסיקה ניתן להבחין במגמה ברורה, של העברת עיקר כובד המשקל למבחן-המשנה השלישי – מידתיות 'במובן הצר' שאינו אלא גרסה נוספת של עילת הסבירות המהותית, שכן מבחן זה הוא בעל אופי ערכי מובהק. עד שדבק בו הכינוי 'מבחן המידתיות 'במובנו הערכי' . יישום מבחן 'המידתיות במובן הצר', לא כל שכן הרחבת השימוש בו, עלול לעורר את כל אותם קשיים שבהם לוקה עילת הסבירות המהותית".
ועוד בעניין חוסר הסבירות שבעילת הסבירות.
תחילת השימוש בעילת הסבירות היה בבג"ץ דפי זהב שם קבע השופט אהרן ברק כי עילת אי־הסבירות עומדת כעילת פסלות עצמאית, ולמעשה ניתן לבטל חקיקה ראשית בעילת זו לכשעצמה.
גם על כך העיר השופט סולברג וכתב:
התוצאה היא, שבית המשפט מכריע בשאלות שבמחלוקת על פי דעותיהם ותחושות הצדק של שופטי ההרכב. החשש הוא שדבר זה עלול להביא לוויתור על כל אמות מידה משפטיות אובייקטיביות.
ואכן בלא מעט פס"ד באו לידי ביטוי "תחושות הצדק" הסובייקטיביות של השופטים, שופטים אשר לא נבחרו על ידי כלל הציבור, ואף לא עומדים לבחירה מחודשת באם "תחושת הצדק" שלהם אינה תואמת את זו של העם.
ברור אפוא שלא על צמצום או ביטול עילת הסבירות "שורפים את המדינה".
ההתנהלות של קומץ המוחים והמפגינים, ובראשם אהוד ברק, דן חלוץ, אהוד אולמרט ועוד כמה מראשי הארגונים השונים הכוללים אנשי תקשורת, פרסום ושיווק, מרעילים ומשלהבים את המון העם, מהנדסים לו את התודעה על קץ הדמוקרטיה ותחילת הדיקטטורה, כאשר כל בר דעת מבין כי בין זה לבין המציאות אין כל קשר.
הרי ברור שגם אני, ורבים מחבריי הנמצאים בעולם העסקי ובצד הימני והימני-דתי של המפה הפוליטית, נצא ראשונים למחות כנגד ממשלה שתחפוץ להפוך את מדינת ישראל למדינה דיקטטורית .
חידלו מההסתה.
חידלו להשבית את המשק בישראל ולפגוע בסופו של דבר בעצמכם ובפרנסתכם.
חידלו לפגוע בבני משפחותיכם שזקוקים להגיע לבית חולים ולא יכולים בגלל הכבישים החסומים.
חידלו לפגוע בכל היקרים לכם ובעצמכם, כשבזמן מלחמה, עת המטוסים לא ימריאו, ומערכות המודיעין לא יספקו את מידע המודיעיני הנדרש, הטילים של אויבנו יפגעו בלי להבחין בין תומך או מתנגד לרפורמה.
הבה נחזור להיות אחים, במיוחד בימי בין המצרים האלה בהם אנו נמצאים.
גם אם חלוקים אנו דעותינו עדין אין לנו ארץ אחרת ואין לנו עם אחר.
הכותב: עו"ד יצחק לקס – שותף במשרד עו"ד ויו"ר קרן קהילות