הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ הפך את עצמו ל'אביר הדמוקרטיה', כשעמד בראש הקבוצה שהגישה עתירה לבג"ץ הדורשת להעביר את בנימין נתניהו מתפקידו כראש הממשלה, בטענה שהיועמ"שית קבעה כי הוא הפר את הסכם ניגוד העניינים כאשר עסק בענייני הרפורמה המשפטית.
חלוץ גם הפך לדוברם של הטייסים הסרבנים, אלו שמאיימים לפגוע בכשירות של עצמם בהיעדרותם מאימונים, ובכך לפגוע ישירות בביטחון מדינת ישראל.
לפני כ-20 שנה, בספטמבר 2003, היה זה מפקד חיל האוויר דן חלוץ שעמד מול טייסים סרבנים, 27 טייסים, טייסי עבר ואנשי צוות אוויר, ששיגרו לו עצומה ובה הודיעו שלא ישתתפו במשימות תקיפה בשטחי יהודה ושומרון. רוב החותמים אז, היו טייסים שכבר הפסיקו ממילא לטוס טיסות מבצעיות. בספרו 'בגובה העיניים' מספר דן חלוץ (עמ' 254): "בעקבות המכתב כינסתי את פורום המפקדים הבכירים של החיל להתייעצות דחופה בנושא, ובה סוכמה הדרך לטפל בכותביו. בסיומה הוצאתי את ההנחיה הבאה לכל המפקדים בחיל האוויר: 'יופסקו טיסותיהם של כל החתומים על מכתב הסרבנות לאלתר. חזרה לטיסות מחייבת אישור מפקד חיל האוויר. מדריכים בבית הספר לטיסה יפסיקו את טיסותיהם ללא אפשרות חזרה. לא אלה הדמויות שיחנכו את הדורות הבאים'".
משום מה לא שמענו לאחרונה את תמיכתו של חלוץ בתוכן מכתבו מלפני 20 שנה.
ועל תקופת ההתנתקות כותב חלוץ (עמ' 335): "תופעת הסרבנות בקרב חיילי צה"ל קיבלה ממדים גדולים יותר, והיתה תחושה שחלק מן המפקדים עוצמים מולה עין. 'יש להתמודד אל מול תופעה זו באופן ישיר תוך הפגנת אומץ לב פיקודי וראיה מערכתית, ולהימנע ממתן פתרונות קלים וקצרי טווח שאינם מטפלים בשורשי תופעת הסרבנות. זאת במיוחד לנוכח המשמעות הגלומה ביצירת תקדים, הפוטר מסגרות ויחידות בעלות 'פוטנציאל' לסרב לבצע את משימת ההתנתקות, על היכולת של צה"ל לבצע משימות השנויות במחלוקת בעתיד', כתבתי בהנחיה למפקדים". סוף ציטוט של חלוץ.
בעבר, התכונות שנדרשו ממי שביקש להיות טייס ומפקד בחיל האוויר, וכמובן מפקד חיל האוויר, וכמובן רמטכ"ל צה"ל, היו כושר לחימה, דבקות במשימה, אומץ לב, נועזות ויצירתיות, והיו כאלו שדרשו גם קצת צניעות. כעת לראשונה מלמד אותנו דן חלוץ על תכונה נוספת שכנראה נדרשת ממפקד כמוהו: לא צניעות אלא צביעות!
כדאי שמישהו יזכיר לדן חלוץ, שכשהוא כיהן כרמטכ"ל תחת ראש ממשלה דיקטטור אמיתי, וביצע פשע בל יסולח של חורבן גוש יישובים פורח רק כדי שהדיקטטור שמעליו ייחלץ מבית הכלא, תוך כדי רמיסת כל החלטה דמוקרטית בנושא – בחירות 2003 במהלכם הצהיר שרון 'דין נצרים כדין תל-אביב', משאל מתפקדי הליכוד – אף חייל בסדיר או במילואים ממתנגדי העקירה בסופו של דבר לא סירב פקודה, למרות שכולם הבינו את הסיבה האמיתית להחלטת הדיקטטור הפושע שר"י.
כי כולם הבינו שעתיד מדינת ישראל חשוב יותר אפילו מהאסון שגזר ראש הממשלה המושחת, וגילו את האחריות הנדרשת לא לגרום לחורבן המדינה. בראשם היה מפקד כוחות הגירוש אלוף מיל' גרשון הכהן, שלמרות שהבין בדיוק את הסיבה של שרון, לא סירב פקודה וביצע את הפקודות שקיבל ממפקדו הרמטכ"ל דן חלוץ, הבובה והעבד הנרצע של ראש הממשלה המושחת, פקודות שאם היה ממלא היו מובילות לעימותים אלימים עם המתיישבים – ואולי זה מה שחלוץ שאף אליו, בהנחיית שרון שככל הנראה השתוקק, ממש השתוקק, שההתנתקות תסתיים בשפיכות דמים.
אולי זה מה שגם דן חלוץ משתוקק אליו עכשיו. מי יידע מסתרי נפש רקובה?
אם מתנגדי הרפורמה ינצחו בסוף, ויכפו את עצירת המהלך על הקואליציה, זה רק בגלל שבימין הישראלי, באופן כללי, מגלים יותר אחריות לעתיד המדינה, ולא מוכנים לחצות את הקווים האדומים שמתנגדי הרפורמה דוגמת דן חלוץ חוצים בקלות ראש ודעת.
ונקודה נוספת – משמעותית מאד. עקירת גוש קטיף היתה חמורה לאין ערוך מהרפורמה המשפטית, כי היא היתה מהלך בלתי הפיך. הרפורמה הזו, חמורה ככל שתהיה, יכולה להתבטל בהינף אצבעות של כל קואליציה אחרת שתזכה לרוב חברי הכנסת. אבל אפילו ביטול 'חוק ההתנתקות' לא יביא לבניה מחדש של גוש קטיף. את הרקטות המשוגרות מעת לעת מעזה לעבר גוש דן ונתב"ג או באר-שבע, אף הצבעה בכנסת כבר לא יכולה לעצור. הנסיגה מחבל עזה, נכון לעכשיו, היא בלתי הפיכה לחלוטין. מעשה בלתי הפיך בעליל, הוא הרבה הרבה יותר מסוכן מהרפורמה המתוכננת שניתן לשנותה בהינף אצבעות.