אשרינו שזכינו, בימים אלה של אבל על החורבן, להיות עסוקים בתיקון, בבנין: בנין הרוח, ובנין החומר.
דורות רבים כל כך לא זכו, עבורם ימים אלה של בין המצרים וערב תשעה באב היו הימים בהם חשו ביתר-שאת את כאב הגלות, ואת עוצמת הגעגוע.
אשרינו שזכינו להיוולד בדור הזה של ראשית צמיחת גאולתנו, ולקחת חלק פעיל בנס שיבת ציון, בנס קיבוץ הגלויות, בנס איילת השחר שבקע אורה, וכל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
זכיתי, ותפקידי כשרת ההתיישבות מחייב אותי ומאפשר לי לעסוק ביתר שאת בתיקון חטא המרגלים, בחיזוק ההתיישבות, ובבנין הארץ. את רוב סדר היום האישי שלי בשבועות האחרונים מילאו המאמצים לסיום חקיקת "חוק ועדות הקבלה" – החוק שיאפשר תנופת התיישבות בישובים הכפריים בגליל, בנגב, ובאזורי עדיפות לאומית נוספים (בשמו הרשמי: "התיקון לפקודת האגודות השיתופיות"), ובקידום החלטת הממשלה להורדת עלויות הקרקע באותם אזורים ממש, החלטה שתאפשר סו"ס למשפחות צעירות להגיע בהמוניהם לאזורים אסטרטגיים אלה ולבנות בהם את ביתן.
בעודי עמלה על החוק ועל החלטת הממשלה האלה, עמלו עובדי משרדי ואנשי לשכתי על שלל הליכים שעניינם בנין הרוח: בחיזוק הזהות וההזדהות היהודית, בחיזוקן של המכינות הקדם צבאיות, בחיזוקם ופיתוחם של הגרעינים התורניים והחברתיים, ובבניית מעטפת טובה ומיטיבה יותר למתנדבי ומתנדבות מפעל החסד הלאומי הענק שלנו - השירות הלאומי – כל אלה עמלים יום-יום ושעה-שעה על חיזוק הערבות ההדדית, החיבורים בין חלקי העם והחברה, האהבה, הנתינה וההתנדבות כערך מוביל – מה זה אם לא תיקון חטא שנאת-החינם?
זכינו, זכינו כולנו, לעסוק יום יום בתיקון החורבן – כך אמרתי לעובדי המשרד במפגש חגיגי של ראש חודש אב, בו הודיתי להם על המאמצים ועל ההצלחות של החודש האחרון – זכינו להיות שותפים פעילים בגאולת עם ישראל בארצו, גאולה ברוח וגאולה בחומר. אשרינו, שזכינו למה שיהודים לאורך כל הדורות יכלו רק לחלום, להתפלל, ולקוות, אשרינו.
כל מי שזוכה לעסוק בצרכי ציבור באמונה, זוכה היום למה שלא זכו קודמיו בדורות עברו. בכל הדורות היו בעם ישראל אנשים טובים שפעלו למען הציבור, אבל עד כמה שונה היתה חוויית-השליחות שלהם מזו שלנו – את זה בדיוק מסביר לנו משה רבינו בפרשה שלנו. משה, גדול מנהיגי ישראל, חווה על עצמו ממש את הפער העצום בין שליחות-ציבורית בתקופה של גלות, ובין זו שבתקופה של גאולה
וכך מתאר לנו משה רבינו את מה שהתרחש בחוויית שליחותו-שלו, בימים האלה ממש של חודש אב ובזמן ההוא בו תמו ארבעים שנות הנדודים שנגזרו על עם ישראל בשל חטא המרגלים: "ויהי כאשר תמו כל-אנשי המלחמה למות מקרב העם, וידבר ה' אלי לאמור" מספר משה רבינו, ורש"י מבאר את השינוי הדרמטי שחל באותו רגע בחייו של משה עצמו: "אבל משילוח המרגלים עד כאן, לא נאמר "וידבר" אלא "ויאמר", ללמדך שכל שלושים ושמונה שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבה" – אותו שליח, אותו משה ממש, אבל הלשון שונה, והשליחות שונה, וטעמה שונה כל כך, משום שעברנו מתקופה של גלות לתקופה של גאולה.
ואנחנו – זכינו, זכינו להיות שליחי ציבור בדור של גאולה. אשרינו!
אתמול זכינו לביקור מרגש עד דמעות, במקום מיוחד שכולו תיקון ברוח ובחומר גם יחד. ביקרנו – סיעת הציונות הדתית כולה – בכפר השיקומי עדי-נגב – נחלת ערן, מקום שכולו חסד אין-סופי. בכפר השיקומי הזה זוכים ילדים, צעירים, ומבוגרים עם מוגבלויות קשות ומורכבות ביותר, למקום טיפולי ושיקומי, מקום מחבק ומכבד, מקום מקדם ומקבל, מאיר פנים ומאיר דרך – מקום משלהם ועבורם. והמטפלים – גם הם זוכים: הם זוכים לחיים מלאי חסד ונתינה, אהבה ואכפתיות, הם זוכים, ממקומם אי-שם בלב-ליבו של הנגב, לחזק את עם ישראל ומדינת ישראל כולה בזהות הזו של תורת-החסד, בזהות הפנימית שלנו. "עוצמת השרשרת האנושית נמדדת ביחסה לחוליות החלשות בה" – זו הסיסמא של עדי-נגב, וזו במידה רבה גם הסיסמא של עם ישראל כולו, ששב הביתה לבנות כאן מדינה שאור החסד והנתינה הוא אחד הנדבכים המרכזיים שלה.
זכינו לסיור מרגש בכפר, למפגש עם המטופלים, עם המטפלים, ועם חלק ממאות המתנדבים המדהימים, בהם גם עשרות בנות שירות לאומי נלהבות וקורנות מאושר על הזכות שנפלה בחלקן. זכינו לשמוע את ראש המועצה האזורית מרחבים שי חג'ג' מספר עד כמה הכפר השיקומי הזה הוא מקור של תעצומות-נפש לכלל תושבי המועצה, מתאר איך בני הנוער במועצה מגיעים להתנדב בכפר, וכשהם שבים הביתה לחופשה קצרה מהשירות הצבאח, הם ממהרים קודם לפגוש את החברים המיוחדים שלהם בכפר. זכינו להתפעל מבית החולים השיקומי שמצליח לשקם בהיבט האורטופדי ובהיבט הנוירולוגי אנשים שעברו תאונה קשה, אירוע-מוחי, או פגיעה אחרת ולהחזיר אותם לתיפקוד, להחזיר אותם לחיים. בית חולים שהוא בשורה ענקית לכל תושבי הנגב, ויותר מכך: רמה אחרת של רפואה ושיקום גם לכלל מדינת ישראל. זכינו להתפעל מהמנכ"ל הנמרץ של הכפר, ידידנו אבי וורצמן, שלא מפסיק לחלום בגדול, לפתח חזון ענק, וגם להגשים אותו.
השבת הזו, שאנו עומדים בפתחה, מכונה כבר 1995 שנה "שבת חזון", כשטעם הביטוי הזה הוא טעם של אבל וחורבן. זכינו, ובדורנו, אנו רואים לנגד עינינו גם את התגשמות חזון נביאי ישראל כולם, חזון הגאולה. זכינו לראות במו-עינינו כיצד ארצנו נגאלת מהשממה, ועמנו, שכונה בהפטרה "קציני סדום, עם עמורה" – בונה בה מחדש את חייו על יסודות של חסד ונתינה.
החלום החדש של אבי, של שי, וגם שלי כשרת ההתיישבות, הוא הקמת ישוב חדש צמוד לכפר השיקומי: הישוב מרחבי-דניאל – ישוב בו יחיו גם בעלי צרכים מיוחדים, כתושבים מן המנין, שותפים מלאים בחיי הקהילה. זכיתי, והחטיבה להתיישבות שתחת אחריותי היא שמקדמת את הקמת הישוב החדש הזה, שמשלב תיקון ובנין בחומר וגם ברוח. השבוע, בשבוע של שבת חזון, תופקד בע"ה התב"ע של מרחבי דניאל, ע"י משרד השיכון (זה המקום להודות ולפרגן גם להם), לתפארת מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, ולהמשך מימוש החזון הגדול שלנו.