מפגן כלי הרכב שעלו לירושלים ביום שישי כחלק מהמחאה נגד חקיקת תיקון מערכת המשפט הותיר אחריו נפגעים רבים, בעיקר שומרי מצוות שמצאו את עצמם תקועים באמצע הדרך כשהשבת הולכת ומתקרבת.
בראיון לערוץ 7 מספרת נעמה עובדיה ממרכז שפירא על החוויה הקשה שעברה, אחת מיני רבים.
"הגענו לעליות לכיוון ירושלים וכבר הרגשנו שיש עומס. ביישומון 'וויז' נכתב שיש עומס של 34 דקות, שגם זה הרבה אבל חשבנו שנגיע לפני כניסת שבת. בפועל זה הולך ומתארך. שעת ההגעה הולכת ומתרחקת", מספרת נעמה.
ואז הגיעו הסימנים שמתחילים ללמד שמשהו גדול יותר קורה. "אנחנו רואים כלי רכב עם דגלי ישראל ודגלים נוספים שמבהירים לנו שמדובר בחלק מהמחאה, ואנחנו מבינים שיש כאן משהו אחר", היא מספרת ומתארת כיצד כלי רכב החלו להיעצר בשולי הדרך כדי להאט את הנסיעה של כל השאר.
"הם מתחילים להחנות בצד את כלי הרכב שלהם כאילו הם נתקעו, ואנחנו מבינים שיש כאן תרגיל שנועד ליצר את העומס בדרך לירושלים. אחד הנהגים אפילו החנה את הרכב בצורה אנכית כך שחסם את הנתיב הקרוב לשול, כך שהוא גרם לאנשים לסטות מהנתיב ולייצר עומס גדול יותר, מה שגם מסכן בתאונת דרכים כי אנשים מנסים להידחק כדי להגיע לשבת".
"הזדחלנו, התקדמנו ממש לאט והבנו שלא נגיע לשבת בירושלים", אומרת נעמה ומספרת כיצד בשלב זה מתחילים לבדוק במקביל לזחילה אם יש אפשרות להתארח במקום כלשהו במבשרת ציון, שאליה, כך קיוו, אולי יצליחו להגיע. עם נעמה ובעלה ברכב גם ביתם התינוקת בת החמישה חודשים, ונעמה עצמה מייחלת שלא תפרוץ בבכי שלא ניתן יהיה להרגיע.
בשלב כלשהו מתברר שגם למבשרת ציון לא יגיעו. השעה כבר 19:45 ואין מנוס מלהשאיר את הרב בצד הדרך ולהתחיל לצעוד. השבת כבר כאן. גם כדי למצוא מקום בשול הדרך לא היה פשוט והנסיעה בדרך למקום כלשהו בשול נכנסה אל תוך השבת.
התוכנית הייתה לצעוד בתקווה להגיע למקום ישוב כלשהו שבו יוכלו להתארח בשבת. "חשבנו מה עושים גם מבחינה הלכתית וגם כי יש איתנו בת קטנטונת. אנחנו עוד יכולים ללכת ברגל וגם לצום, אבל היא לא. הילדה בדיוק אכלה וחשבנו שנוכל ללכת שעתיים וחצי עד למבשרת ציון ולמצוא משפחה שתסכים לארח אותנו בשבת".
בני הזוג מעמיסים את התיקים, מכניסים את הילדה לעגלה ומתחילים לצעוד בשול הדרך סמוך לקרית יערים, ובשלב זה החלו להישמע קריאות לעברם מאחד המבנים בקרית יערים, קריאות שיבואו אליהם וישבתו אצלם, אך לא ניתן היה לחצות את הכבישים הסואנים עם העגלה והציוד כדי להגיע אליהם וההחלטה הייתה להמשיך ולצעוד.
"אבל אז הגיע רכב של משפחה שעצר לילדינו. הם אמרו לנו תעלו מהר כי זה פיקוח נפש. עשינו חישוב הלכתי והבנו שבאמת, ללכת בשול הדרך בחושך בכביש כזה זו סכנה של פיקוח נפש. עלינו על הרכב והמשכנו לירושלים".
המשפחה הדתית שאספה את נעמה, בעלה והילדה לרכבה הצטופפה, ילדים נשלחו אחורנית כך שניתן היה להעמיס את הציוד ואת השלושה בדרך לירושלים. "נסענו בתוך השבת", היא אומרת ותוהה כיצד מי שמוטרד מדיקטטורה גורם פגיעה קשה שכזו במה שקדוש לזולתו.
הרכב עצר עמוק בתוך השבת לפני צומת בר אילן וממנה צעדו משפחת עובדיה ברגל במשך כשעה וחצי או שעתיים עד לבית הוריו של בעלה בשכונת קטמון.
"כשהגענו לירושלים אנשים כבר חזרו מבתי הכנסת. הבת הקטנה הייתה גמורה מעייפות. ברוך ה' היא אכלה קודם, כי אם לא, הייתי צריכה לעצור ולאכיל אותה ברחובות. עצרנו בדרך כל פעם כדי לנסות ולהרדים אותה ושוב ושוב היא נרדמה והתעוררה מטלטלות הדרך. אחרי דרך ארוכה הגענו למשפחה של בעלי בסוף סעודת שבת. הילדה עם עיניים אדומות, הרדמנו אותה, כאב לי עליה", אומרת נעמה.
המשפחה הופתעה לראות את הצועדים מגיעים אחרי שהודיעו שכנראה לא יוכלו להגיע. "הם קפצו מאושר", מספרת נעמה "חלק אמרו שבטוח נגיע וחלק אמרו לפנות את הצלחות שלנו כי בטוח כבר לא נגיע...".
האם אכן צמצום עילת הסבירות מצדיקה מפגן כזה שחסם שומרי מצוות מלהגיע ליעדם לפני כניסת השבת? נעמה משוכנעת שהמאבק הוא על הרבה יותר מצמצום עילת הסבירות. בעיניה מדובר בתחושת אבדן השלטון, תחושה שאיש לא אוהב לחוש. יש כאן, היא אומרת, מאבק על זהותו של מי שיחזיק את המפתחות למדינה ויהיה בעל הבית על דמותה.
בדבריה היא מזכירה את ההפגנות שקדמו לעקירה מגוש קטיף, "לא היינו מגיעים לרמה כזו של לאמלל אנשים ולגרום להם לחלל את מה שחשוב להם", היא אומרת ולשאלתנו על תגובות המפגינים עצמם לאירוע, מוסיפה עוד פרט אחד משלב ההזדחלות של הרכב בעליה לירושלים. ברגעים אלה זכתה לחיוכים נוטפי שנאה מצידה של אישה באחד מהרכבים שחסמו את ציר התנועה. "אמרתי לעצמי שהיא אחותי... הפעם האחרונה שראיתי מבט כזה מלא שנאה הייתה מערבי שהסתכל עליי כך אחרי פיגוע. בחיים לא חשבתי שאקבל כזה יחס מאנשים שהם אחים שלנו. אלה היו רגעים מאוד קשים".
"יש לי הרבה כעס וכאב, אבל בסוף אנחנו אחים בין אם נרצה ובין אם לא. אנחנו אחים בטוב ובלא טוב. אם יש מישהו מהצד השני שישמע, אין לנו שום עניין להרע לאף אחד, אנחנו לא מתכוונים לכפות אחד על השני, בואו נחיה בצורה נעימה. תפסיקו את כל האלימות, שנאת האחים וההסתה של מנהיגים, חציתם את כל הגבולות", אומרת נעמה ומוסיפה: "בעלי תלמיד של הרב דרוקמן והוא סיפר שאחרי אסון צפית הרב הקריא הודעות גידופים כלפי הציבור הדתי כשחשבו שזו מכינה דתית, מה שהתברר כלא נכון. הרב הקריא את כל התגובות, הייתה דממה בקרב התלמידים, והרב אמר ש'גם אותם צריך לאהוב'. הלוואי שנגיע לרמת האהבה של הרב דרוקמן, אבל יש כאן אנשים שהם חלק מאיתנו. בואו נשתדל ונתאמץ לאהוב אחד את השני", היא קוראת לכולנו.