המשבר הנוכחי במדינת ישראל יחלוף, כמו תמיד. איני יודע בדיוק מה יהיה עם הרפורמה אבל הרעשים יירגעו; מדינת ישראל תשרוד, וגם תצא מתוקנת יותר מבחינה משפטית.
נביאי החורבן יאכלו כרגיל את הכובע וימצאו הפחדה חדשה לפרוק את הבעיות הפסיכולוגיות שלהם. למרות חצי שנה של איומים הכלכלה נותרת יציבה; צה"ל מתפקד כרגיל ולטווח ארוך יתחדש בלוחמים מסגנון אחר; קולות בריאים יותר התגברו בתקשורת; והמערכות החשובות באמת – החינוך, התשתיות והדמוגרפיה – נמצאות בידיים הנכונות ופועלות בשקט למען העתיד.
רק שכל המהלכים הללו ייקחו עוד זמן. גם הקורונה חלפה לאחר שלש שנים, וניצחו בה אלו שלא שקעו בדכדוך אלא המשיכו לתפקד כרגיל, וגם מינפו זאת להתקדמות. כך גם כאן: הרעל התקשורתי לא יחלוף במהרה, גופי השנאה ימשיכו בשלהם עד שיתמסמסו בהיסטוריה – ובינתיים צריך לפרוח בעבודה, להיכנס הביתה שמחים ולגדל ילדים בריאים ומלאי תקווה; אז איך עושים את זה?
א. צמצמו את צריכת התקשורת שלכם. פעם ביום זה מספיק, וגם שם כמובן תסתכלו בערוצים הנכונים (רמז: בכפולות של שבע). למה לכם להיות מזוכיסטים ולהתעצבן מערוצי התעמולה?
ב. אל תתווכחו. ויכוח הפך להיות כלי מיותר בעידן הפוסט מודרני. אל תתנו לדוד מבוגר – שמצא כעת טעם לחייו לעמוד בצמתים ולצעוק "בושה" – לחרב את האירוע המשפחתי. תהנהנו לו בנימוס כפי שאתם מהנהנים לחבר הטרחן מהעבודה שמצא את הסיבה העונתית לשנוא את ביבי. גם אל תבזבזו זמן על טרולי רשת, תתעלמו או תחסמו אותם; החיים קצרים מידי.
ג. מצאו משהו טוב להתנדב ולהוסיף ברכה בעולם: מילואים; מד"א; שיעור שבועי; ארגון חסד; תרומת כליה (ליהודים).
ד. תייצרו סוג של הפרדה בין העולם החיצוני לבין העולם הפרטי. בשולחן שבת אל תדברו פוליטיקה; תשדרו לילדים אופטימיות ופרופורציה.
ה. בעיקר שננו לעצמכם השכם והערב: כבר עכשיו יש כל כך הרבה טוב בחיים שלנו. סבא וסבתא שלנו היו חולמים לחיות במדינה כמו שלנו (מי שלא חושב כך מוזמן לעזוב לצרפת). ירושלים כבר בנויה עכשיו, ולשנה הבאה תהיה בנויה עוד יותר.
הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה'