לאחר האירועים הנוראיים של יום העברת צמצום חוק הסבירות ביום שני ו' באב ה-24.7, עלול להיזכר כשייך לימים המציינים את ראשית התהליכים שקרבו את החורבן כמו עשרה בטבת, י"ז בתמוז. חלילה בדרך לחורבן בית שלישי.
ניתן לקוות שההיסטוריה לא תתייחס לאירוע מכאיב זה כיום היסטורי משמעותי, אלא כשיא ברצף שינויים חברתיים עמוקים בדרך הקשה לגיבוש העם בישראל, וגיבוש בהסכמה של היחסים של מערכת המשפט עם מערכות השלטון. בלי כותרות מוגזמות של דמוקרטיה מול דיקטטורה, וכל הרטוריקה המנופחת שהייתה בקמפיין האחרון. קמפיין שכמעט הצליח בכוח הזרוע להפיל את הממשלה ונכשל, אבל בינתיים הצליח ליצור שברים בלכידות הצבא וביסודות הלאומיים.
הסרבנות , הפסיבית והאקטיבית, היא אינדיקציה שמשהו רציני השתבש בתודעה הלאומית, ומישהו נסה להפר את החוזה עם המדינה ומאשים את הממשלה שהיא זו שהפרה. הממשלה הגזימה ברפורמה המשפטית, אבל גם בגרסתה הקיצונית לא מפרה חוזה בסיסי עם העם, אלא מחזקת יתר המידה את מערכת השלטון על מערכת המשפט. אבל בסופו של דבר היא נסוגה והסתפקה בינתיים בצמצום מידת הסבירות, וגם אם יש כוונות המשך הם יהיו לאחר נסיונות הסכמה ובגירסה מרוככת. אין כאן שום מהלך שמצדיק סרבנות. למשבר הזה דרושים צעדי ריפוי ואיחוי דחופים, אבל בראש ובראשונה רגיעה ושתיקה.
היה טוב אם היה ניתן לתת צו שתיקה ואף קצת השתקה, הורדת רף וסף, יציאה לחופשות בארץ ובחו"ל, ומנגנוני הגנה כמעט בודהיסטיים כמו הרפיה, יוגה, מדיטציה ואולי גם ויפאסנה לאומית. שקט מוחלט ככל שניתן שיאפשר חישוב מסלול מחדש של כולם, החל בממשלה ובכנסת, התיקשורת הבררנית והחד צדדית שהצטרפה למחאה, והמפגינים שנסו לשבור כל כלי ולעבור כל גבול,
כולם הגזימו והעלו אוקטבות מיותרות, ורעש והמולה בלתי קבילים ובלתי נסבלים.
ממשלת הימין מלא מלא צריכה לבחון מחדש את דרכה ולהבין שהתוצאה 64:0 איננה נצחון מלא מלא, אלא בקושי תיקו, ואם היא לא תלמד לקח תהיה גם תבוסה. מצד החרדים כבר נשמעים קולות כאלו, למרבה הצער בצד גרגורי תיאבון חקיקה נוספים. גם בשאר חלקי הקואליציה נשמעים חריקות צורמות . מצד שני האופוזיציה מן הסתם גם תרוץ לסקרים ותנסה לתכנן מחדש את התנהלות גנץ לפיד, מי מרוויח יותר ממי מגשם המנדטים של נפולת מהימין. נקווה שגם מכוני הסקרים למיניהם יוצאים לפעמים לחופשת קיץ, ויפסיקו להציף אותנו בסקרים נקודתיים, שבקושי מחזיקים מים עד ליציאת סקר חדש.
למרבה הפלא והתקווה המדינה עדיין לא התרסקה, והקצוות אשר נחשפו במאבק האזרחי הקשה ואף האלים האחרון יצליח לגרום לכל צד שלא למתוח מדי את הרגישות של הצד השני ולמנוע קריסה. החברה הישראלית עברה את משבר ההתנתקות והצליחה לשמור על הממלכתיות, ונקווה שגם הפעם הממלכתיות תישמר. היסטורית, מדינות רבות עוברות משבר פנים שכזה שלאחר שהמדינה נבנתה והתחזקה היא מתפנה לטפל בבעיות הפנים שלה. לעתים זה מגיע למלחמת אחים, נקווה שכאן זה לא ירחיק לכת יותר ממה שקרה.
מחר בתשעה באב נצום ונתפלל שישראל תצא מחוזקת ממשבר אזרחי שכזה, ושיתקיים המשפט שכל משבר שלא מרסק אותך מחזק אותך.
הכותב הוא פסיכולוג קליני