אלישע שלם, המג"ד שלנו, ז"ל

בעיתוי מוסיף כאב, המג"ד שלנו במלחמת יום כיפור הלך לאחרונה לבית עולמו.

אלישע היה מפקד נערץ. ומיום הגיוס, במוצאי יום כיפור ועד לשחרור לאחר פסח לאחר 196 ימי מילואים, הוביל ופיקד עלינו. גדוד צנחנים בחטיבה הצפונית.

אני מבקש לספר סיפור אישי הנוגע בו. הוא, למעשה, כנראה הציל את חיי. אבל אין זו רק הנקודה האישית. הסיפור מדגים חשיבה ויוזמה. שכל ישר ופשוט, אכפתיות ואחריות של מפקד. בקיצור, דוגמה קטנה שניתן ללמוד ממנה.

אקדים עוד ואוסיף שראוי אלישע לביוגרף שיזכה את עם ישראל להכיר אדם צנוע ומפקד גדול. הוא נמנה על אנשי היחידה המיתולוגית 101, ראשוני הצנחנים, בן רמת יוחנן, ובן לאביו המשורר מתתיהו שלם. לאחר מלחמת יום כיפור, כאיש מילואים, גויס להיות מח"ט והקים את חטיבת החרמון. מינוי נדיר למילואימניק ותיק.

ובכן, הסיפור.

לאחר הפסקת האש אליה הגענו כשאנו ב"מובלעת", - שקראנו לה גם המוגלעת- הלא זה הבשן מזרחית לרמת הגולן. והגענו למיקום של צופים על דמשק מקו התילים המזרחי. למרגלות החרמון. המלחמה נעצרה בהפסקת אש, זמנית ולעיתים, כמקובל באזור המזרח תיכוני בו אנו חיים. והגיעה העת להחזקת הקווים, מה שניתן להבנה כשגרה.

הגדוד שלנו, צנחני מילואים – שעל הקרבות שלו אין זו העת להאריך- קיבל אחריות על גזרת מזרעת בית ג'אן, למרגלות רכס החרמון. והחליף כוח קודם שישב במקום.

עם הגיענו, צורפתי לצוות שהיה אמור לעלות לקראת בוקר לעמדה כלשהי, מוצב חוץ הנמצא מזרחה לכפר בו התמקמה הפלוגה. וכך בלילה ישבנו קבוצת לוחמים מאובזרים, על הזחל"ם, ממתינים ליציאה לדרך. כבר לחשו לנו שבמוצב המיועד (שנמצא במקום נחות טופוגרפית) יש נפגעים במספר חריג. ישבנו וישבנו, עד שלפנות בקר בוטלה המשימה ושבנו לפלוגה.

למחרת התברר לנו שהמג"ד שלנו, אלישע ז"ל, אמר שבימי החפיפה הראשונים הוא אינו משנה, בדרך כלל, את ההיערכות הקיימת. השינויים נעשים בהמשך על פי הבנה טובה יותר של השטח. אך הפעם הוא לא המתין. לדעתו אין צורך באותו מוצב. אין שם הגנה על חיילים או אזרחים, אין למקום ערך אסטרטגי,. והעובדה שצה"ל הגיע לשם תוך כדי המלחמה, צריכה להבחן על פי שיקולים ענייניים. הוא התעקש והגיע לדרגים בכירים. ואכן, יציאתנו בוטלה לקראת עלות השחר.

בבקר, אבחנה תצפית שלנו מארב סורי על הדרך. צירוף של מפקד ולו אכפתיות עקשנית, עם ראייה נכונה של הנתונים ושדה הקרב המצופה, מאפשרת לי לכתוב את השורות האלה עתה.

תודה אלישע, וינעם לך גן העדן בו אתה בוודאי שרוי עתה.