סוף סוף. עשיתם את זה. קיבלתם את הציון המיוחל בפסיכומטרי, המייל עם מכתב הקבלה הגיע.
לאחר שנים של ציפייה, בקרוב תוכלו להתחיל את לימודיכם האקדמיים באוניברסיטה, ותעשו את אחד הצעדים המשמעותיים בחייכם הבוגרים. תרחיש מוכר, לא?
זהו, שלאחרונה, נראה שעבור חלק ניכר מציבור הסטודנטים נוסף שלב חדש וחיוני בדרך - להגיע מהצד הנכון.
"הם לא אחים שלי", זעקה כותרת ממסך הטלוויזיה. בדיוק התכוננתי לפגישה הבאה, כשהמשפט המחריד הזה נקלט בזווית עיני. בסוף השבוע שעבר התראיין פרופ׳ גור אלרואי, רקטור אוניברסיטת חיפה, לניו יורק טיימס. כשנשאל על הרפורמה המשפטית, השיב, ואני מצטטת: "הישראלים שתומכים בנתניהו, המשיחיים והחרדים, הם לא חלק מהחברה שלי, הם כבר לא האחים שלי".
ברור לכל כי המחאה נגד הממשלה המכהנת כבר מזמן אינה נוגעת לצמצום עילת הסבירות או ליחס המדויק שיתקיים בין הקואליציה לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. דבריו המחליאים של פרופ׳ אלרואי, הגם שאינם ראויים לכל התייחסות, חושפים זרמי עומק שלעיתים אנו מעדיפים להתעלם מהם: המחאה אינה נגד פוליטיקאי מסוים או צעד כלשהו שמקדמת הממשלה גרידא. לא אחת מדובר בביטוי מעשי של הסלידה שחשים רבים באליטה התקשורתית, הצבאית והאקדמית כלפי הציבור הימני בישראל - דתיים חילונים וחרדים - כלפי מי שמעז להביע דעה "שגויה" או להצביע למפלגה הלא נכונה. חושב שצריך שינוי במערכת המשפט? פאשיסט! מעוניינת בפיקוח על תכנים במערכת החינוך שמתגלים כאנטי ישראליים? חשוכה!
בראיון אמיץ בתחנת "רדיו צפון", התראיינה ד"ר קרן אסייג, חוקרת באוניברסיטת חיפה, והשיבה באומץ לדברי הבלע של פרופ׳ אלרואי: "קראתי את המילים של הרקטור והרגשתי בוקס בבטן... אני תומכת נלהבת של הרפורמה המשפטית, האם זה אומר שמגיע לי להיות מודרת...? מה שקורה באוניברסיטת חיפה ובכלל באקדמיה זה טרור אקדמי מחשבתי מהסוג החשוך ביותר".
אבהיר: לכל אדם ואדם שמורה הזכות להביע את דעתו, לשאת את ערכיו בגאון - ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. אולם, נראה שהשתקה וההדרה שחוות אוכלוסיות רבות בארץ במסווה של ליברליזם לא רק שפוגע בזכות הזו, אלא שהוא משווה לפגיעה הזו לגיטימיות. הליברליזם שמשמש כסות לצעדים הנפשעים הללו אינו מקבל אף דעה שונה, אינו מוכן להקשיב לטענות הצד השני, אינו מוכן לכבד את מי שסוטה מעט מהמסלול המחשבתי המקובל, לדעתו. זהו ליברליזם שכל כולו דיקטטורה חשוכה.
לאחר שסיימתי להאזין לראיון של ד"ר אסייג, נזכרתי כי במהלך העשור הקודם התקיימו מספר דיונים בוועדת החינוך של הכנסת ובמועצה להשכלה גבוהה, בנוגע לגבולות השיח במרחב האקדמי ויחס ראשי המוסדות אליו, חיפשתי במה עסקו אותם דיונים, וכשגיליתי - נדהמתי. הזדעזעתי יותר נכון. באותה אוניברסיטת חיפה, כן, אותו מוסד המעניק במה לחוקרים המדירים מיליונים מהעם רק משום שהם מצדדים בדעה השונה משלהם, התקיימה לפני כמה שנים הרצאה מיוחדת. ההרצאה התקיימה בהנחיית לא אחר מהשיח׳ ראאד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שהוכרזה כלא חוקית. סאלח פועל בגלוי כבר שנים רבות נגד מדינת ישראל, ואף נכלא מספר פעמים בעוון הסתה לגזענות ולטרור. לא שמעתי אז גינויים מצד אותם ראשי מוסדות, שמעתי דרישה לסבלנות והכלה, דרישה לפתיחות מחשבתית וחופש ביטוי. מעניין כיצד הייתה רועשת האוניברסיטה לו הוזמנה אותה ד"ר אסייג להרצות בפני סטודנטים על הרפורמה המשפטית ויתרונותיה. עזבו, חבל לבזבז את הזמן בתהיות שווא שלעולם לא יתממשו.
"אין להפלות, לטובה או לרעה, סטודנטים בשל דעותיהם הפוליטיות", הצהירה בגאון המועצה להשכלה גבוהה בהחלטה שקיבלה בשנת 2018. משרד החינוך צריך להטיל סנקציות על מי שכבר היום מפלה לרעה סטודנטים, מונע מהם את חופש הדיבור ופוגע בלמידה שלהם במרחב האקדמי.
דוגמאות על מקרים כאלה עולים ומדגישים את ההתברברות בניווט. סטודנטים שהלכו למחאות מצד שמאל, קיבלו אישורים לדחיית מועדים אך אלה מצד ימין נענו בשלילה. מקרים שכאלה אסור שייקרו ועל הרגלוטור להפעיל את סמכויותיו ולפעול לעצירת המצב המסוכן הזה.
אפשר לעצום את העיניים, לחשוב ש-"הם לא אחים שלי" היא בסך הכול הבעת דעה. אולם, אם תביטו על הסגל האקדמי באוניברסיטאות, על שדרת המחקר הבכירה בישראל, תיווכחו לדעת שבודדים אלו שאוזרים אומץ להביע את דעתם הימנית בפומבי, שמעיזים לקרוא תיגר על הבולשביזם האלים.
לסיום, אנחנו נפעל בצד הרגולטורי אך אתם, סטודנטים, חוקרים, פרופסורים - אם אתם מרגישים מושתקים, חשים שדעתכם אינה נחשבת, אני מפצירה בכם - שימו לזה סוף, הפסיקו לשתוק. לא ניתן לאיש לסתום לנו את הפה.