אחד הח"כים החרדים סיפר לי לאחרונה על שיחה שקיבל הדובר שלו מכתב כלשהו באחד מערוצי החדשות.
הכתב ממש התחנן, כך מספר הח"כ, לקבל כל כותרת שהיא בנושא הגיוס. "לא משנה לי מה, רק תגיד משהו. אני לא יכול לחזור למערכת בלי בשר".
וזה כל הסיפור - הצורך בבשר. ההייפ התקשורתי הנוכחי נועד לספק את תאוות הבשר החי של התקשורת, קל וחומר כשמדובר בבשר חרדי, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשזה עשוי להעיר את המחאה הגוססת.
כבר כתבתי בבמה נכבדה זו בעבר על הצורך למצוא פתרון לסוגיית גיוס החרדים. לא אחזור בהרחבה על הדברים, רק אסכם בקצרה: איש אינו חושב שחטיבות של משטרה צבאית יפשטו מחר על ישיבות חברון ופוניבז', גור ובעלזא, ויעצרו עשרות אלפי תלמידי ישיבות. קשה גם לדמיין מה בדיוק יעשה הצבא במצב הפוך, בו יתדפקו על דלתותיו רבבות חרדים מחר, עם הדרישות ההלכתיות האלמנטריות שלהם וחוסר הצורך של הצבא בכוח אדם.
הפתרון בסוגיות שכאלו אינו משפטי, הוא נעוץ בשדה הציבורי והפוליטי. הוא יכול ללכת לכיוון של שירות לאומי ושל עידוד גיוס בהסכמה, הוא יכול ללכת למודל של צבא מקצועי והוא יכול ללכת לשלל כיוונים אחרים. מי שחושב שיהיה כאן פתרון פופוליסטי - חי באשליות.
שוויון אין כאן וגם לא יהיה. הערבים אינם משרתים, גם לא שירות לאומי. סרבנות והשתמטות מגיוס מטעמים שונים קיימת גם במגזר הכללי, ואי אפשר להשוות בין השירות של חיילים בקריה לשירות של לוחמים שמבלים לילות בסמטאות ג'נין. שוויון הוא שאיפה דמיונית שאינה מחוברת לעולם המעשה.
בחזרה לעולמנו, הליכוד לא זקוק לאיומים (מומצאים ברובם) מפי גורמים חרדים עלומי שם על הפלת הממשלה אם החוק לא יעבור. הוא יודע שהתחייב על כך בהסכם הקואליציוני, הוא יודע טוב מזה שאין ברירה - משום שפקע התוקף של החוק הקודם ואי אפשר לבקש הארכות אינסופיות ולקוות לחסדו של בג"ץ כשלא מקדמים שום פתרון ממשי באופק.
יש שלושה מסלולים אפשריים לפתרון - כולם לא 'מצטיירים' טוב אבל כולם הכרח המציאות. המטלה העיקרית שהם מחפשים להתמודד איתה היא מבחן בג"ץ, כדי להימנע ממצב שבו בג"ץ שוב מחזיר אותנו לכאוס בסוגיה הזו.
המסלול האחד הוא חקיקת חוק יסוד לימוד תורה. המסלול השני הוא שימוש בפסקת התגברות, ובמסלול השלישי - המועדף בימים אלו - מקודם חוק שמתמקד בטובת המדינה. קרי, הורדת גיל הפטור שתסייע לרבבות חרדים להשתלב בתעסוקה בשלב מוקדם יותר ותועיל לכלכלה. חקיקה כזו, ביחד עם חוק ייקור השירות שיתגמל את המשרתים המשמעותיים בצה"ל, עשויים גם לרדת בגרון החילוני וגם לפתור את האחיזה בגרון החרדי.