מכירים את השאלה הפילוסופית "האם עץ שנופל ביער ואף אחד לא שמע, האם הוא השמיע צליל?". ובכן, בשבוע שעבר באופן סופי ומוחלט נפל עץ ביער הפוליטי ואף אחד לא שמע. אומנם העץ היה זקן, מט ליפול וחסר ענפים ועלים, אך בכל אופן זה היה עץ.
הסיבה שאף אחד לא שמע על קריסתו של העץ נעוצה במעשיהם של כל מיני 'נשמות טובות' שדאגו בשנים האחרונות לגזום את כל ענפי העץ ולתלוש את כל העלים כך שהעץ המסכן נשאר קרח וחסר תועלת. סתם עץ תקוע באדמה, עד שנפל בשקט חרישי.
העץ הוא משל למפלגת הבית יהודי–המפד"ל. בשבוע שעבר מפלגה זו, שנוסדה בשנת 1956 ועשתה כמה דברים במהלך השנים, חדלה מלהתקיים. ולמה? כי יו"ר המפלגה, חגית משה, פוליטיקאית במשקל נוצה, החליטה משיקוליה שלה שהצעצוע שבו שיחקה בשנתיים האחרונות לא מניב עבורה כל תועלת ומבחינתה הגיע הזמן לסיים את הפארסה.
היה אפשר לחשוב שמדובר במהלך שכולו דאגה לציבור הדתי הלאומי הקלאסי, אם לא היינו יודעים שרק לפני עשרה חודשים אותה משה הציבה את יוסי ברודני במקום הראשון ברשימת המפלגה לכנסת והחליטה לרוץ יחד עם איילת שקד לבחירות והכריזה שמפלגת 'הבית היהודי' רלוונטית מתמיד. החלטה זו, כמו כמעט כל החלטות שקיבלה משה מאז נבחרה לתפקידה לפני כשנתיים, היו שגויות ובעיקר מזיקות למפלגה ולתומכיה.
יהיו רבים וטובים שיטענו שמותה של מפלגת הבית היהודי – מפד"ל הוא כורח המציאות. לדעתם, אין כבר מקום למפלגה זו, בטח לא כשסמוטריץ' ומפלגת הציונות הדתית הצליחו להשתלט על המותג 'ציונות דתית' והפכו לגורם הפוליטי הדומיננטי ואולי היחיד בקרב הציבור הדתי לאומי. בטרם נתייחס לטענה זו, חשוב להבין איך מפלגה עם מוסדות, חברים ותנועה שלמה הצליחה לקרוס לתוך עצמה בזמן כל כך קצר. סיבות רבות הביאו לכך, הקו המחבר בין כל הסיבות הוא אחד – ראשי המפלגה, מנהיגיה בעשור האחרון ורבים מעסקניה העדיפו ללכת בניגוד לאופייה של המפלגה ולדרכה ההיסטורית. הם בחרו ללכת בדרך הקצרה שלא רק שהפכה לדרך הארוכה, אלא לדרך ללא מוצא.
הקריסה החלה לפני כחמש-עשרה שנים. העסקונה של הדור הקודם הצליחה להביא את המפלגה לשלושה מנדטים בואכה היעלמות מוחלטת. ואז, משום מקום היגע 'הנסיך על הסוס הלבן', נפתלי בנט, שנבחר ברוב עצום, השתלט על המפלגה, הכניס רוח חדשה וכעוף החול הצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולזכות בשניים-עשר מנדטים. הצלחה פנומנלית זו הייתה שירת הברבור של המפלגה. בנט, הרגיש חזק יותר מהמפלגה. מבחינתו המפלגה נועדה לשרת אותו ולא הוא אותה ואת בוחריה. במשך מספר שנים מפלגת הבית יהודי - מפד"ל נשמה אוויר הרים צלול כיין. אך מהר מאוד התברר שההבלחה הייתה רגעית. כצפוי, 'הקוסם' בנט לא הצליח לתחזק את הקסם ולאט לאט המפלגה חזרה לממדיה הטבעיים. במקביל להתכווצותה של המפלגה, בנט החל לחלום על ראשות ממשלה. מבחינתו 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'. וכך במהלך מקיוואליסטי קלאסי בנט ושקד פרשו מהמפלגה בתקווה שתקרוס וכל מצביעה ינהרו למפגלת 'הימין החדש' שהקימה.
לא כל יום הקארמה עובדת שעות נוספות, הפעם זה קרה. בנט ושקד התבזו כשלא עברו את אחוז החסימה ולעומת זאת 'הגברת הזקנה' – הבית היהודי – המפד"ל – הצליחה בניגוד לכל התחזיות והסיכויים לעבור את אחוז החסימה עם שחקן החיזוק הרב רפי פרץ. בדיוק כפי שהברק לא מכה באותו מקום פעמיים, כך גם נס ההצלה של הבית היהודי – מפד"ל לא חזר על עצמו. רפי פרץ פרש, התקיימו בחירות לראשות הבית היהודי. שני המתמודדים היו עסקנים ליגה ט' חסרי מעוף, נטולי דרך, סתם אנשים. וכך בהתמודדות בין השניים – חגית משה וניר אורבך – ניצחה משה בסוג של הפתעה רבתי.
מרגע זה המפלגה נכנסה למוד של צלילה חופשית. עסקנית ברמה של רשות מקומית ששימשה כסגנית ראשת עיריית ירושלים העדיפה לא להתמודד לכנסת, אירוע שחזר על עצמו בבחירות האחרונות, בטיעונים שונים ומשונים. מקורביה ורבים אחרים טענו שהחלטתה נועדה לאפשר לה לשמור על הממלכה הקטנה וחסרת המשקל שלה בעיריית ירושלים.
כל הפוסט-מורטום הזה לא באמת מעניין. בסוף בסוף בסוף הציבור הדתי לאומי הקלאסי הצביע ברגליים. הדור הצעיר נטש את המפלגה, דור הביניים בז לעסקניה והדור המבוגר הלך והתמעט. וכך, בסוג של הליכה בקוראלס הציבור הדתי לאומי הקלאסי, ציבור ענק, משפיע, איכותי ותורם איבד כל עניין במפלגה ובאנשים שהכתירו עצמם על עצמם. וכך הגענו לשבוע שעבר, כשמשה הניפה בפעם האחרונה את הגרזן על העץ הזקן והיבש והביאה לנפילתו בפעם האחרונה והסופית.
היום רבים בקרב אנשי המחנה הלאומי, בוודאי בקרב הציבור הדתי לאומי הקלאסי, מבינים או לכל הפחות חשים, שמאז הקמת הממשלה חסרה מפלגה לאומית, צנועה ובעיקר מתונה יותר. מפלגה שממוקמת על הסקאלה מימין לליכוד ומשמאל לסמוטריץ ובן-גביר. מפלגה שבפרופיל האידיאולוגי שלה דומה מאוד לבית היהודי – מפד"ל. מפלגה שמבינה את מקומה ולא חושבת שהיא החשובה ביותר. מפלגה שמייצגת ציבור לאומי-דתי ענק שלא מזדהה עם הקיצוניות של מפלגת הציונות הדתית ולא מתחבר עם הליכוד. תתפלאו, יש ציבור גדול שכזה, תמיד היה. יהיו שיגחכו על הניתוח הפוליטי הנ"ל בטענה שאין צורך במפלגה שכזו. על טענה זו אומר רק זאת – לפי כל הסקרים שהתפרסמו מאז הקמת הממשלה 'גוש נתניהו' לא מתקרב ל-61 מנדטים. יש לכך המון סיבות במסגרת המאמר נציין רק שזאת עובדה. בפעם היחידה שבסקר של מכון 'דיירקט פולס' בראשות מומו פילבר, 'גוש נתניהו' קיבל 61 מנדטים היה בתאריך 11 באוגוסט 2023 כאשר בסקר הוצבה אפשרות של מפלגה לאומית חדשה שתמלא את החלל שנוצר עם היעלמותה של הבית היהודי – מפד"ל.
כאמור, הבית היהודי – מפד"ל סיימה את תפקידה ההיסטורי. אין יותר מקום למפלגה שמנהיגיה דאגו לעצמם גם על חשבון המפלגה עצמה. אין יותר מקום למפלגה שרוב עסקניה התנתקו מהציבור שממנו שאבו את כוחם ותפקידם. הגיע הזמן לחשוב על מפלגה דתית-לאומית אמיתית שמייצגת את רוב רובו של הציבור הדתי לאומי. אלה שגרים בירושלים, רעננה, פתח תקווה, גבעת שמואל, תל-אביב, קריות, יישובי יהודה ושומרון, באר שבע ועוד ועוד. מפלגה שתייצג את הערכים הדתיים-לאומיים של ציבור זה. האם זה יקרה? לא יודע. האם היא נחוצה? בוודאי,
הכותב שימש בעבר בתפקיד הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו