בימים בהם אין שום מקום למסרים מעט מורכבים, אקח את הסיכון ואנסה להסביר אחד כזה.
"אני לא מתלהב מכך שבית המשפט עוסק בחוקי יסוד". את המשפט הזה אמרתי בוורסיות כאלה ואחרות במספר הזדמנויות בימים האחרונים.
ברוח התקופה, הפיד והווטסאפ שלי התמלאו בדרישות הבהרה (במקרה הטוב) או סתם גידופים והשמצות (במקרה הפחות טוב). וגם ברוח התקופה, הקריאות והגידופים מגיעים משני הצדדים.
מסתבר שאני לא היחיד ש"לא מתלהב לגעת בחוקי יסוד".
לאורך השנים בלא מעט התבטאויות מאוד נחרצות, חזרו והדגישו שופטי ביהמ"ש את המעמד הנורמטיבי העליון שיש לחוקי יסוד וכתוצאה מכך את הרתיעה הבסיסית לעסוק בהם. אפילו בדיון המיוחד, חזרה והדגישה כבוד הנשיאה חיות שהתערבות כזו נכונה רק במקרים מאוד קיצוניים. או במילים אחרות, מסתבר שגם הנשיאה חיות "לא מתלהבת" מהעיסוק בחוקי יסוד.
הרשות והסמכות של ביהמ"ש לעסוק בביקורת שיפוטית על חוקי יסוד גם היא אינה מובנת מאליה כלל וכלל, ולראיה אני משוכנע שאם נגיע לפסק דין בעניין הסבירות, פרק נרחב ממנו יוקדש לסוגיה הזו.
אבל יש גם צד שני...
הצד השני הוא שבמצב הנוכחי בעצם הכנסת יכולה לחוקק כל חוק כחוק יסוד. בלי שום מגבלה או דרישות מיוחדות. כל מה שנדרש לעשות כדי שזה יקרה זה פשוט לקרוא לחוק חוק יסוד (מה שקרה יותר מידי פעמים בשנים האחרונות).
אם נעמיק בזה קצת נבין שבסיטואציה הזו כל הדיבור על פסקת התגברות מיותר לחלוטין. כל מה שצריך לעשות במידה ובית המשפט יפסול חוק, זה לחזור לכנסת, להוסיף לנוסח החוק את המילים "חוק יסוד" ולשריין אותו מביקורת שיפוטית של בית המשפט.
אני רוצה להאמין שלרוב מי שקורא את הדברים הסיטואציה הזו נראית לא סבירה (...), ומשכך במצב הדברים אליו הדרדרנו כיום, אפשר להבין את ההיגיון בהתערבות שיפוטית גם בחוקי יסוד.
אז מה הלאה?
מדינת ישראל חייבת חוקה הנאמנה לערכי מגילת העצמאות. כיעד ביניים, נדרש חוק יסוד חקיקה. חוק שיתקבל ברוב גדול ויגדיר מהו חוק יסוד, באיזה רוב הוא מתקבל, מה השיריון שלו. חוק שיגדיר מהן סמכויות ביהמ"ש ביחס לחקיקת הכנסת, באיזה קוורום ובאיזה רוב ביהמ"ש יכול להתערב בחקיקה, האם ואיך תוכל הכנסת להתגבר על פסיקת בית המשפט וכו'.
חוק כזה יסדיר סוף סוף את מאזן הכוחות בין רשויות השלטון. ומה עד אז? עד אז אין חיה כזו שלא מצייתים לפסק דין של בית משפט. מלבד זאת אני סבור שנדרשת ממשלת אחדות.