יש אנשים שנרתעים מעיסוק במשמעויותיה של מלחמת יום הכיפורים. בעיניהם, העיסוק במלחמה בדיוק ביום הכיפורים היא התחמקות 'חילונית'... ממפגש עם תוכני יום כיפור ה'דתיים'. אישית, איני מקבל טיעון זה.
אמנם, ייתכן שיש אנשים שהעיסוק בתוכני יום כיפור המקוריים אינו מספיק מושך עבורם, והלוואי שהם יעמיקו עוד במהותם. אך מי שקדושתו של יום כיפור חשובה לו – אל יניח ידו מלקחי המלחמה. העיסוק במלחמת יום הכיפורים נעשה, וצריך להיעשות, בהיותו אחד האירועים המכוננים בתולדותיה הקצרים של מדינת ישראל.
מלחמה קשה זו הביאה לתפנית בהמון מישורים, וראוי לבחון אותה מחדש, בפרט במלאת לה 50 שנה. זהו יום הולדת עגול, והוא אף מאפשר פרספקטיבה מסוימת בזמן. ולמי שדואג לתוכנו החשוב של יום כיפור עצמו, נדגיש שהעיסוק במלחמה ובהשלכותיה יכול להיעשות יום לפני או יום אחרי יום כיפור (כפי שאף האזכרות הממלכתיות מתקיימות למחרת, בי"א בתשרי).
בפרספקטיבה של שנים, ולדור שרובו לא נולד כשהמלחמה התרחשה, ראוי להתבונן במלחמה מכמה זוויות. הראשונה בהן היא היכרות עם המלחמה עצמה. מתי פרצה, מה קרה בחזיתות השונות, מה היו שלביה העיקריים, כיצד הסתיימה ובזכות מי. במילים פשוטות, עובדות. וכן, מפגש עם מעשי הגבורה מחד גיסא, ומאידך גיסא – עם הכאב על מי שנפגע במלחמה, בין אם שילם בחייו, בין אם נפצע פיזית ובין אם נפצע נפשית. יש בתוכנו המתמודדים עם תוצאות אישיות של אותה מלחמה עד עצם היום הזה, וראוי להקשיב להם ולבני משפחותיהם, ולפי הצורך – להעניק חום וחיבוק.
מכאן לניתוח תוכן כפול. המסר הראשון שמוכר לרבים הוא: מה קורה כשסובלים מיהירות – כשחושבים שתוצאות מלחמת ששת הימים מלמדות על כוח אין סופי, וכשבטוחים שאיש לא יעז לנסות את כוחו מולנו. זאת ועוד, בסעיף זה ראוי לבחון גם את יכולת ההקשבה לדעות אחרות, אף כשהן מושמעות מפי אנשים פחות מנוסים וותיקים, כמו קציני מודיעין זוטרים יחסית. מכאן קצרה הדרך לאחד מהיבטיו של יום כיפור עצמו. הרחבת היריעה תביא לשאלה: באילו תחומים אני אישית 'נעול' בתפיסה מסוימת וצועד רק מכוח ההרגל? באילו תחומי חיים שונים אני לא מצליח להתחדש?
כשמנסחים את הדברים באופן הזה, פתאום אין כאן (רק) ביקורת על אחרים (הרי הכי קל 'לדפוק' על החזה של אחרים עת אומרים "אשמנו, בגדנו") אלא שיעורי בית אישיים, שמביאים לתיקון אישי וללקיחת אחריות, בממדים רבים. זאת ועוד: מכאן למדנו שגם כשהמצב קשה; גם כשאתה מתמודד עם כוחות גדולים מאוד ונדמה לך שהתבוסה ודאית – במאמץ גדול, ובאמונה גדולה, אפשר בע"ה להפוך את המציאות ולהביא לניצחון. כך במישור הלאומי, אך חשוב לא פחות – גם במישור האישי.
ברם, יש צד שני של משמעות המלחמה, והיא טמונה ביכולת לראות תמונה מורכבת, שאינה רק שלילית. ראשית, העובדה שתוך זמן קצר התהפכו היוצרות, וחרף ההפתעה – בזכות גבורת החיילים ובעזרתו יתברך – סיימנו בניצחון גדול. מה עשו אחר כך אנשי המדיניות עם אותו ניצחון, זה כבר דיון אחר, אך אין זה גורע במאומה מגבורת הנפש ומהסייעתא דשמיא שהביאו לניצחון מזהיר.
בה בעת, גם מהשבר עצמו צמחו דברים טובים במישורים רבים. החל מתוספת חשובה של צניעות וענווה, ועד להבנה שלא תמיד המנהיגים יודעים הכול. אך בעיקר, דווקא נפילת הרוח הולידה תנועות ותהליכים, כמו גוש אמונים שהצהיר מבראשית שאין כוונתו להיות רק תנועה מעשית של התיישבות, אלא תנועה של הרמת הרוח והעצמת האמונה בחוסן ישראל ובנצחיותו. אמנם כן, כתמיד, אירועים היסטוריים משמעותיים מוּנעים על ידי מספר גורמים, ואף כאן היו גורמים נוספים לצמיחת גוש אמונים דווקא אז, אך אין ספק שהשבר של מלחמת יום הכיפורים היה אחד מהם. עיקרון זה עולה בין השאר מדבריו של אחד ממסיידי גוש אמונים, גרשון שפט המנוח, שכתב גלויות:
מאז המלחמה הסתובבנו כולנו בהרגשה שצריך לעשות משהו [...] שבועות ספורים לאחר מלחמת יום הכיפורים, מתוך רוח הנכאים מסביב, מול מועקה של עם שלם שאין מי שיראה לו את האור, כאשר ההנהגה שבורה ועם מדוכא מפרנסים זה את זה, הלך והתגבש בנו הצורך לעשות משהו (גוש אמונים – הסיפור מאחורי הקלעים, עמ' 11).
לא פעם, "עת צרה היא ליעקב" (ירמ' ל), אך דווקא (!) "ממנה יִוָּשֵׁעַ ", וכפי שנכתב בשם הגר"א: "יש לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הכתוב: 'ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע' " (קול התור, א, יג, א).
סוף דבר, אותה מלחמה קשה הולידה גם גילויי עוצמה וגבורה, כמו איכותם המיוחדת של חיילי ישיבות ההסדר שהחלה אז להתגלות, ועוד. אך בעיקר, יש בקורותיה קריאה לרדת לעומקם של דברים ולהפיק מהם את הלקחים, כולל האישיים. מי ייתן, שנמשיך להיבנות מתוך עוצמה ושלווה. כבימים ההם גם בזמן הזה.
הכותב הוא המנהל חינוכי ברשת ישיבות בני עקיבא