אפשר להתווכח על פסיקת בג"ץ באשר לתפילה בהפרדה מגדרית ברחובות תל אביב ביום כיפור. אפשר גם להיזכר בפסיקה שמנעה הופעה של זמר חרדי לציבור החרדי על אותו בסיס. אפשר לטעון שזה מוכיח את הצורך הקריטי בקידום הרפורמה וגיוון הרכב השופטים בבג"ץ.
אפשר גם לטעון שזה לא חכם מצד המארגנים להתעקש לקיים את התפילה. אפשר לטעון שהם היו צריכים להימנע מהצבת מחיצה מדומה בדמות דגלים. אפשר.
אבל דבר אחד אי אפשר לטעון: אי אפשר לומר שלאי מי מהמפגינים שבאו להציק, להפריע ולשבש את התפילה הייתה איזו שהיא סמכות חוקית לעשות זאת. הם לא גורמי אכיפת חוק, הם לא נשלחו לשמר את פסיקת בג"ץ ולקחת את החוק לידיים.
ואפשר גם להוסיף ולומר שזו לא הדרך לעשות זאת. אם הם היו באים למחות על מה שנתפס בעיניהם כצעד לא חוקי - אפשר להתלונן, להגיש עתירה, לתבוע ענישה. אבל הדבר הכי לא פלורליסטי, הכי לא ליברלי, הכי לא מכיל שיש, זה ללכת ולצפצף למתפללים באוזניים עם זמבורות.
נעשה רגע סדר: אף אחד מהמפגינים לא מחה על זה שכפו עליו הפרדה. אף אחד מהם לא בא להתפלל שם ונאלץ להיפרד מרעייתו ולהתפלל משני צדדי המחיצה. במקביל, רוב מוחלט של המתפללים לא הגיעו מהבית עם איזו כוונה לייצר עימות או להתריס. הם התפללו שם אשתקד ובשנה ובשנתיים שלפני כן, הם אהבו את התפילה בציבור ונהנו ממנה. מותר להם.
התקיפה האישית של מתפללים, היא היא החלק המסוכן והדבר שממחיש יותר מכל את המקום אליו התדרדרו שרידי המחאה. זו כבר מזמן לא מחאה להצלת הדמוקרטיה, זו מחאה למחיקת כל מה שיהודי או מסמל יהדות במדינת ישראל.
זו מחאה שמרגישה שמותר לה הכל, שהיא יכולה וזכאית לתקוף אישית אזרחים אחרים כי הם לא באים לה טוב בעין. זו מחאה שיצאה משליטה, מחאה מסוכנת שאין לה גבולות ושמתירה לעצמה לעבור על כל חוק ונוהג.
קל להניח שאף אחד מהמוחים לא יעז להתפרץ כך לתפילה מוסלמית בהפרדה מגדרית בלב תל אביב ולהפריע למוחים. לא רק בגלל התגובה הצפויה, אלא גם בגלל שהאסלאם לא מפריע להם. היהדות היא זו שמציקה להם.וזו השורה התחתונה, מדובר כאן במחאה נגד היהדות ונגד המדינה היהודית. הא ותו לא.