השלט הקטן "די לקידוש!" שהחזיקה בידה של אחת מה"טובות" שבאה לפזר בכוח את המתפללים מכיכר דיזינגוף, מלמד על המניע העיקרי של המרי האזרחי שמתחולל כאן בגלוי מאז הבחירות האחרונות
התירוץ לעוד אירוע אנטישמי הייתה המחיצה הווירטואלית בכיכר דיזינגוף, שראש העיר רון חולדאי ביחד עם השופטת הדס עובדיה רואים בה הדרה מגדרית. אנטישמיות, צריך להזכיר, מנסה להפסיק את הקיום היהודי בשם טובת האנושות. יש אנטישמיות ליברלית, שמנסה להפסיק את הקיום היהודי בדרכי נועם, ויש את האנטישמיות שמנסה להפסיק את הקיום היהודי באלימות חסרת מעצורים. כך או כך אנטישמים רואים את עצמם כאנשים מוסריים שפועלים בשם טובת האנושות.
המחיצה בין גברים לנשים הוקמה לראשונה במאה הראשונה לספירה במתחם בית המקדש, בעקבות שמחת בית השואבה, שהפכה למסיבה, שבה נשים וגברים, איך לומר זאת בעדינות, נסחפו קצת. הקמת עזרת נשים, כך לפחות לפי מסכת סוכה דף נא, נועדה לסייע לנשים וגברים לשלוט ביצר שלהם. זאת הסיבה שההחלטה על הקמתה של עזרת נשים מכונה "תיקון גדול". מכאן שהריסת המחיצה הזאת היא בגדר של "קלקול גדול". חולדאי ועובדיה ובג"ץ חושבים בדיוק ההפך, שהמחיצה היא קלקול גדול והם, הליברלים החדשים, יתקנו את מה שהיהדות החשוכה קלקלה.
היהדות, לא זאת הליברלית, לא רק שאינה רואה בעיה במחיצות, שאפשר לקרוא להן גם הפרדות, הבדלות, גבולות; היא רואה בהן הכרח קיומי, ליהודים ולאנושות בכלל. העולם שמאפשר חיים נוצר מסדרה של הבדלות – בין יום ללילה, בין מיני צמחים ובעלי חיים, בין זכר לנקבה, בין קודש לחול. אם מישהו יצליח להסיר את המחיצות האלה, העולם יחזור לתהו ובהו.
המחיצה, הגבול, התחום, ההפרדה, ההבדלה, אלה נושאים דומיננטיים בתנ"ך, תושב"ע וכמובן אצל הראשונים והאחרונים ומי לא. החשיבות ברורה. עבודת אלוהים לא יכולה להתקיים בלי שמירת ההבדל בין כהן, לוי וישראל. אי אפשר לשמור שבת בלי שמירה על הגבולות של רשות יחיד ורבים. אי אפשר לשמור על הזהות היהודית בלי לשמור על ההבדל בין ישראל לעמים. ישראל לא יכולה להתקיים ללא גבול מדיני וכך הלאה.
כל זה עומד בסתירה מוחלטת לאידאולוגיה הפרוגרסיבית/נְעוֹרה, שעכשיו מתחילים לקרוא לה 'ליברלית'. מחיצה בין גברים לנשים ברשות הרבים מעניינת את חולדאי אפילו פחות מכשרות. מה שמפריע לו זה כל דבר שמפריד בין ה'אני' ל'אחר'.
בניגוד לעמנואל לוינס למשל, שסבור שבלי ה'אני' וה'אחר' לא יתכן מוסר אנושי, מערכת יחסים אנושית, תרבות אנושית, חברה אנושית, הליברלים החדשים מאמינים שכדי שתהיה חברה אנושית בריאה צריך לפרק את כל המחיצות בין ה'אני' ל'אחר', בין אם הוא אנושי או לא. הליברלים החדשים רוצים לחזור לעולם שלפני המבול, שאז הייתה "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".
בגלל זה הליברלים החדשים האלה רוצים לפרק כל מחיצה, גבול, הבדל בין קודש לחול, בין בני האדם לבעלי החיים, בין עם לעם גזע לגזע והכי חשוב, לפרק את המחיצה הנוראית שמפרידה בין יהודים לגויים. כל המחיצות שהקימו הנביאים, חז"ל, הן מכשול בדרך לחזון אחרית הימים של 'לא ישא גוי אל גוי חרב', שיוכל להתגשם בלי כל התורה הזאת מציון.
המחיצות בכלל, גם אלה שיצרו את ההבדל בין ה'אני' ל'אחר', הן שמחוללות את השנאה, המלחמות, הקפיטליזם, משבר אקלים.
זאת הסיבה שביום חמישי, 21 בספטמבר 2023, שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, הדס עובדיה, החליטה לאפשר לרון חולדאי להרוס מחיצה שהתלמוד קורא לה "תיקון גדול".
צפנת נורדמן, שהגישה את העתירה נגד העירייה בשם עמותת 'פורום חירות וכבוד האדם בישראל', כתבה בדף הפייסבוק שלה באותו היום: "בית המשפט במדינת היהודים אוסר מחיצה בתפילה יהודית. איסור ראשון על מחיצה בארץ ישראל מאז ימי הבריטים והמופתי".
המחיצה בין גברים לנשים, כך מתרצת השופטת עובדיה את רצונה לקלקל את התיקון, מהווה פגיעה במגילת העצמאות, שאומרת שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויותת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". השופטת גם מגלה בקיאות רבה במשנה ובגמרא, ולכן קובעת ש"הפרדה מגדרית נתפסת על פי ההלכה כביטוי של 'הדרת נשים'".
"המונח 'הדרת נשים'", מסבירה השופטת הזאת, "עניינו בהפליה גורפת על בסיס מין, אשר המאפיין המרכזי שלה הוא דחיקת רגליהן של נשים בשל עצם היותן נשים – מן האפשרות לקבל שירותים ציבוריים, לקחת חלק בפעילות ציבורית, או לשהות במרחב הציבורי". הפרדה מגדרית מתקיימת גם אם "שירותים ציבוריים מסוימים אמנם מסופקים לנשים, אך באופן נפרד".
צריך להיות ברור לכל בר דעת שמדובר בדברי הבל ורעות רוח, ולו מהסיבה שהעירייה מקיימת כבדרך שגרה אירועים לנשים בלבד, ואיש לא רואה בזה 'הדרת גברים', מושג שבכלל לא קיים בעולם ה"ליברלי" שבו חיים חולדאי ועובדיה. מדובר בהבל גמור גם מהמשתמע מדבריה של נורדמן, שהאיסור לחצוץ בין נשים לגברים גרם לה לעוגמת נפש רבה מאוד. היינו אמורים לדעת שנורדמן חושבת שחציצה בין נשים לגברים זה דבר טוב בדיוק מאותה סיבה שנשים מעדיפות שאירועים מסוימים יהיו לנשים בלבד. הפרדה כזאת אינה מפריעה לאיש או אישה, אלא אם כן מדובר באשה מהסוג של נורדמן.
גם צריך להיות ברור לכל בר דעת שהמחיצה אינה הדרה, שכן לא רק שאיש אינו מונע מנשים לקחת חלק בתפילה, רבים היו רוצים לראות הרבה יותר מהן בתפילות. גם ברור לכל בר דעת ש'הדרה מגדרית' זה תירוץ שנועד להסתיר שנאה ליהדות. אותו חולדאי שאוסר על 'הדרה מגדרית' יהודית סיפק מחיצות של ברזל לתפילה שארגן ראאד סאלח בתל אביב הליברלית. אלה היהודים עם כל המחיצות שלהם שמקלקלים הכל. די לקידוש!
'אירועי המחיצה' של יום הכיפורים תשפ"ד הראו שהדמוקרטיה, ההתנגדות לרפורמה, אלה הסחות דעת מהשנאה ליהדות עם כל המחיצות שלה. אירוע המחיצה בדיזינגוף, לפיכך, אינו שולי בכלל. פירוק המחיצה בדיזינגוף מפנה את הדרך לפירוק המחיצה הבאה. בסוף, כדאי לדעת, מה שמוציא את השמאל לרחובות זה הדחף להרוס את המחיצה הגדולה באמת, זאת שמפרידה בין יהודי למי שאינו יהודי.