בואו נודה על האמת. כל נערה ונער בציונות הדתית גדלו על כך ש"לנו" יש את "הנוסחה המושלמת" והתפקיד שלנו הוא שכמה שיותר אנשים יאמצו את הנוסחה הזו. "הבה נפיץ את האור הגדול" שרנו בגרון ניחר בבני עקיבא.
ידענו שלנו יש את "הפיצוח". אנחנו היחידים שיודעים לשלב בין עולמה של תורה לבין חיי המעשה. תורה ועבודה. התפקיד שלנו זה להיות הגשר, המקף המחבר, בין אלה שחיים רק את אחד הצדדים.
המשימה "להפיץ את האור הגדול" היא לא המצאה של בני עקיבא. היא נשענת על שני מושגי יסוד מאוד חשובים. "הוכח תוכיח את עמיתך" ו"כל ישראל ערבים זה בזה". משמעותם ברורה.
לכל יחיד בישראל יש אחריות לעולמו הרוחני של זולתו. כך שמי שמנסה לטעון שב DNA הדתי אין גנים של "הדתה" כנראה בוחר להתעלם ממשהו מאוד יסודי ובסיסי.
עם כל הרצון הזה "להפיץ את האור", חייבים לציין את ההערכה הענקית, עד כדי הערצה, שהייתה לנו כלפי שני הצדדים (או כמו שמקובל להגיד אצלינו, הציונות הדתית לוקה בשתי בעיות - שגעון גדלות ורגשי נחיתות…).
הערצנו, כפשוטו ממש, את החלוצים החילוניים בני ההתיישבות העובדת על המסירות שלהם לארץ ישראל, על המחירים שהם שילמו על תקומת המדינה.
שמות הלוחמים האגדיים התגלגלו על לשוננו וחלמנו להיות כמוהם. ומהצד השני גם את המסירות של החרדים לעולם התורה הערכנו מאוד. בדיוק כפי שאני הערצתי את הלוחמים החילוניים, חברי התורניים יותר העריצו את תלמידי החכמים מהעולם החרדי. ידענו שאצלם יש משהו שלנו עדיין אין.
אין חניכה או חניך בבני עקיבא שלא עברו את הפעולה "למי אתה מרגיש יותר קרוב", לחלוץ החילוני או לאברך החרדי (98% ענו לחילוני "כי איתם אנחנו משרתים בצבא"). אבל בסוף הפעילות המסר היה ברור - אנחנו פיצחנו את האלגוריתם והתפקיד שלנו להפיץ אותו.
איך מתאימים את ה DNA הזה לשנת 2023, למצב החברתי בו אנחנו נמצאים?
לפני הכל עם הבנה שכרגע יש משימה הרבה יותר חשובה. משימה של אחדות. משימה של הרגעת הרוחות והורדת גובה הלהבות. משימה שאם כחברה לא נצליח בה, כל השאר פשוט לא יהיה רלוונטי. עם הבנה שכל מה שמפריע למטרה הזו חייב לזוז הצידה, כמו למשל כל סוג של חקיקה דתית (שממילא רק פוגעת ביהדות).
עם המון המון צניעות.
עם הבנה עמוקה ופנימית שעם כל זה שיש לנו דרך שאנחנו מאמינים בה, יש לנו המון מה ללמוד מאנשים שהדרך שלהם שונה. אגב, הרב קוק דיבר על זה, אבל לא כאן המקום להאריך.
עם הרבה מאוד הסתכלות פנימה וביקורת נוקבת על חוליים ועשבים שוטים שגדלו ולבלבו בערוגות המגזר. תופעות כל-כך נוראיות שאני אישית כבר לא מוכן להרגיש כלפיהן שום קשר, אבל בבחינה גניאולוגית מעמיקה נתקשה להכחיש מה מקורן.
עם התאמה לרוח התקופה.
אנחנו נמצאים בתקופה של מאבק איתנים על זהותה ודמותה של המדינה. כל עוד אין במדינה חוקה שמסדירה את מארג הכוחות בין הרשויות ומקבעת זכויות אזרח, כל ניסיון למשוך לאחד הצדדים יתקל, ובצדק, בתגובה נגדית חזקה מהצד השני.
יש לנו דרך ואנחנו גאים בה. זו הדרך בה נמשיך לחיות. זו הדרך בה נחנך את ילדינו. נמשיך לשלב תורה ועבודה. חלקנו יהיו בישיבות הטובות ביותר וחלקנו בחזית העשייה. נחיה חיי אמונה משולבים בחיי המעשה. ברפואה, בתעשייה, בחינוך, בהייטק, בהתיישבות, באקדמיה, במשפט, בחקלאות ובצבא.
נקווה שמעשינו יקדשו שם שמים, שיתקיים בנו "ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו" (יומא, פ"ו, ע"א).
ואז ורק אז, ורק מי שירצה, מוזמן להתקרב, להתעניין ולבדוק. ומי שלא - אנחנו בינתיים ננסה ללמוד ממנו את כל הטוב שיש לו להציע.
מלבד זאת אני סבור שנדרשת ממשלת אחדות נאמנה לערכי מגילת העצמאות.