הרב חיים סבתו, במסר מיוחד לתלמידי ובוגרי ישיבת מעלה אדומים אשר נמצאים במלחמה כנגד ארגון החמאס.
"התנערי מעפר קומי, אחיי ורעיי, תלמידי הישיבה היקרים הנקראים לשדה המערכה, חזקו ואמצו ויהי ה' עימכם", פתח הרב סבתו את דבריו.
הרב סבתו הרחיב על הכאב הקיים: "אכן, מכת אויב קשה הוכנו. היגון עמוק. הכאב והצער ממלאים את הלב כמעט ללא נשוא. נוסיף לכך הכעס והאכזבה הקשה, העצבות שתפילותינו ותחינותינו בימים הנוראים לא שברו מחיצות ושמחת התורה הפכה לאבל".
"אמרו חכמים במסכת יומא: "כשישראל ראו לשון של זהורית שאינו מלבין ביום הכיפורים היו עצבים" (ע"פ יומא סז.), אבל חייבים לזכור ולהיזהר: שהעצבות לא תיהפך לדיכאון, והכאב איננו ייאוש. עצבות וכאב יכולים להיות אבני בניין, אך ייאוש ודיכאון משתקים הם".
הרב סבתו הדגיש בפני תלמידיו את הצורך בגילוי תעצומות: "אדם צריך להכיל בתוכו, יחד עם הכאב והצער העמוק, גם יכולת התנערות מעפר וגילוי תעצומות רוח. לא תעצומות הנובעות מגאות מטופשת ומגאוות שכרון, כוחי ועוצם ידי, אלא תעצומות הנובעות מהרוח הפנימית של עמנו, מאמונה עמוקה. בפרט לקראת מערכה מול כוחות רשע, תעצומות הרוח הכרחיות לניצחון. אל ירך ליבנו, אל נערוץ ואל נפחד".
הרב סבתו שחזר את ימיו במלחמת יום הכיפורים: "אני זוכר את עצמי כטנקיסט צעיר בקרבות הבלימה ביום הכיפורים: נמלאנו כעס ואכזבה וכאב, אבל מיד הנחנו כל זאת, ונמלאנו כוחות חיים ועוצמה פנימית והחלטנו להילחם בכל ליבנו, ללא מורא וללא פחד, להצלת עמנו ולהכנעת אויבנו.
אדם נבחן בשעת משבר, ואומה נבחנת בשעת משבר. בשעה קשה יכול אדם ליפול למעמקי הייאוש, ויכול אדם להתנער כארי מעפר ולשאוב בענווה כוח ותעצומות מהרוח הפנימית, מהמוסר, מהרוח של עמנו. ובזה נגבר על כוחות אכזריים של רשע, ונחזור ונקומם מדינה מפוארת.
בכל דור ודור עמדו עלינו ועומדים עלינו לכלותנו – והקב"ה מצילנו מידם. "ה' -לוהיך מתהלך בקרב מחניך, להצילך ולתת אויבך לפניך – והיה מחניך קדוש" (דברים כג, טו)".
"חזקו ואימצו ויהיה ה' עמכם, זכות התורה תגן עליכם ויקוים בנו בקרוב – "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותעזרני שמחה (תהילים ל, יב). אמן", סיכם הרב.