שי ששון, תושב קיבוץ ניר עם, משוחח עם ערוץ 7 ממלון בתל אביב אליו התפנה עם בני משפחתו לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בשמחת תורה.
"יצאנו מהקיבוץ בסוף היום הראשון למלחמה. חלק מהקיבוץ התפנה בצורה מסודרת יותר. אנחנו בסוג של התאוששות ומתחילים לעכל מעט ממה שהיה שם", הוא מספר.
ששון חוזר לרגעים הקשים ולתחושות הבלתי אפשריות. "זה היה נורא. מטח מטורף שכמוהו אני לא זוכר ב-17 השנים שאני חי בעוטף ותוך כדי המטח אנחנו מבינים שמשהו אחר מתרחש. ההודעות מתחילות להגיע ומבינים שקורה כאן משהו נורא שמעולם לא היה במדינת ישראל. בשלב הזה מתחילים לסגור חדרים, לנעול פעמיים, לסגור חלונות, מחשיכים את הבית. לקחתי סכינים שיהיו איתנו בממ"ד לכל מצב והתפללנו שיהיה בסדר. אף אחד מאיתנו לא יודע מה קורה, רשת התקשורת קרסה ולא היה קשר עם העולם החיצוני. רק מבינים שאף אחד לא מגיע לעזור".
"באזור תשע וחצי בבוקר או עשר אני מגלה שאחד החברים הטובים שלי, ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין, נרצח מחוץ לבית שלו. ההודעות מגיעות ואתה מנסה לעבוד על אוטומט ולנשום עמוק. בשלב הראשון לא ידענו מספיק את מימדי האסון".
לשאלה כיצד ממשיכים הלאה הוא עונה: "מנצחים יממה אחרי יממה. לא מסתכלים רחוק מדי. מסתכלים על השתים עשר שעות הבאות, ואחר כך לעוד שתים עשר שעות ולעוד שתים עשר שעות. ניצחונות קטנים, כמו שאומרים. מנצחים את היממה. אף אחד לא מנסה לחשוב קדימה מדי. אנחנו גם לא במקום שאפשר לחשוב קדימה מדי ומקווים שיהיה בסדר כי עכשיו כלום לא בסדר".