יונתן אלעזרי בן העשרים, תושב אלון שבות שיצא בידיים חשופות להילחם במחבלים ונהרג תוך כדי קרב, הובא אתמול למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון.
אלעזרי, שהיה בשלב הטירונות בדובדבן, הותיר אחריו הורים - עידן עוזיאל ומרים, וחמישה אחים ואחיות. הוא גדל במשפחה שכולה חסד, אמנות ואהבה והותיר סבים וסבתות באלון שבות ובקיבוץ כפר מנחם, דודים ובני דודים.
הוא התארח בשבת באופקים ויצא לבדו, מיוזמתו ובידיים חשופות עם סכין קומנדו שמצא, ולאחר מכן עם נשק שמצא, להילחם במחבלים שחדרו לעיר.
במשך יממה נחשב נעדר עד שגופתו נמצאה וזוהתה.
אביו כתב עליו: "עלם חמודות, כולו גבורה וכולו עדינות, שמחה מתפרצת ושובבות. מלא ביוזמה ובמקוריות וקונה בקסמו את כל הסובבים אותו להתאהב בו ולרצות בקרבתו. היה חבר נאמן הקופץ לעזרה, וכך גם נחלץ אל הקרב בטבעיות ובגבורה, ומת מות גיבורים בקרב שעצר את חוליית המחבלים באופקים".
אמו מרים ספדה לו: "תלחם שם בשמיים למענינו, תמיס לבבות, תשיר, תרקוד. אני כבר מרגישה שאתה נלחם למענינו".
אביו עידן סיפר על התושיה של בנו, שהשיג מיקרו תבור, סכין קומנדו ואקדח משלושה אנשים שונים רק בכדי להילחם.
"מצאו אותך הרוג על הגג עם חיוך על הפנים. אני בטוח שהחיוך הזה לא ירד ממך מהרגע הראשון שנכנסת לזירה. מוטל על גג הבית, נעול בסנדלי השורש האדומות שלך, סכין קומנדו תקועה בחגורה וסביבך כדורים. נראית כל כך עדין. אני מרגיש כמו בעקדת יצחק. שלום לך בני, אהבתי אליך לא תחדל לעולמים".
ראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן ספד לו: "יונתן, חייל גיבור, שהגיע בזמן חופשתו הפרטית לשמוח בשמחת תורה וברגע ששמע את קרב היריות שהתפתח רץ בגבורה וחתר למגע. הוא לא היה חמוש, הוא השיג לעצמו נשק, וניהל קרב גיבורים. יונתן הוא בן אלון שבות בן למשפחה ותיקה, וכל מסירות הנפש שלו ואהבת הארץ שלו, הם ביטוי של גוש עציון אוהב, מחבק, רץ לקראת המשימות. זה יונתן. אנחנו מביאים אותו לקבורה ומקווים שהוא יהיה הקורבן האחרון. ליד קברו של יונתן – שני קברים טריים. ביום הזה הוכפלה החלקה הצבאית של גוש עציון משלושה לשישה חיילים".
"אנחנו עומדים המומים, כואבים, אבל חזקים יותר מתמיד, דבוקים במשימת הניצחון על האויב האכזר, משימה שתסתיים במחיצת האויב, לא נשאיר מהם זכר", אמר שלמה נאמן.