אלעד שניר, גזבר מועצת שער הנגב, השתתף בדיוני ועדת הכספים של הכנסת סביב התכנית הכלכלית הנדרשת להתמודדות עם השלכות המלחמה, ובראיון לערוץ 7 הוא מספר על התחושות הקשות המלוות אותו מאז פרוץ המלחמה בבוקר שמחת תורה.
"התחושות מאוד קשות. התעוררנו לפני שבועיים לבוקר מסויט כשמיד בבוקר גילינו שראש המועצה שלנו נהרג. יש לנו הרבה עובדים נעדרים, הרוגים רבים, יש לנו מעל שבעים לוויות במועצה. שבוע וחצי מאוד קשים היו לנו ואנחנו עדיי בתוך המלחמה הזו ולצערנו אנחנו מרגישים קצת לבד במערכה", אומר שניר.
את הידיעה על כך שראש המועצה נהרג במתקפה קיבל שניר בעודו בהקפות בבית הכנסת ביישובו, בני דקלים. רכז הביטחון נכנס עם רב המקום והודיעו שיש לפזר את התפילה, להיכנס לבתים ולהסתגר. שם, בבתים, התברר החשש לחדירות לישובים. "הרב"ש תפס אותי בצד ואמר לי תתקשר דחוף ליוסי קרן, סגן ראש המועצה. הבנתי שקורה משהו חריג. מיהרתי הביתה ובכניסה לבית הרב"ש אמר לי שאופיר כבר לא איתנו. זה היה רגע מאוד קשה ולא נתפס. אופיר היה אדם מאוד בן אדם, אדם טוב שדאג לכולם, תמיד עם חיוך, תמיד הרגיע", אומר שניר ומציין את החשיבות שראה ראש המועצה שנרצח גם בדאגה לפרנסתם של הפועלים העזתים "ובסוף הם שהרגו אותו".
"התעוררנו לבוקר שאנחנו צריכים להרים מועצה בלי ראש מועצה. הסגן נכנס לעניינים, וכך גם המנכ"ל שנמצא בתפקיד רק כמה חודשים, אבל אנחנו למודי ניסיון, הקמנו חמ"ל ואנחנו מתפעלים את הכול. פינינו את התושבים כצעד ראשון ועכשיו יש לנו לדאוג ללימודים במקומות הפינוי".
לדברי שניר תרחיש שכזה לא עלה במחשבה מעולם. ההרגל היה לטפטופי הירי ולסבבי מערכה צבאית שבהם שוב ושוב דרשו ראשי הרשויות המקומיות והאזוריות להשלים את המלאכה, אבל לא זו ההחלטה שהתקבלה בדרג המדיני מתוך תחושה שהחמאס מורתע. עם זאת אופציה של חדירת מחבלים את הגדר ואל הישובים לא עלתה במחשבתם של התושבים וראשי ההתיישבות, בעיקר לנוכח סכומי העתק שהושקעו במכשול שנועד למנוע כניסת עזתים ואף התקרבות של עזתים אליו. "זו הייתה עבורנו כמו עבור כל המדינה הפתעה גמורה. עד היום לא נתפס איך דבר כזה קרה, אבל מפה אנחנו צריכים רק להתרומם".
תושבי המועצה מפוזרים כעת במספר מוקדים ברחבי הארץ, וצוותי המועצה עוברים בין בתי המלון, בוחנים את צרכי המפונים ונענים לבקשות השונות שכוללות מביגוד ועד שיחת טלפון של ילד לאמו המאושפזת בבית חולים. "אלה דברים שלא היינו רגילים אליהם, אבל אנחנו מועצה חזקה שיודעת לתפקד. אנחנו רק צריכים לכך את המקורות התקציביים ושיתנו לנו לעבוד".
בישיבת הוועדה היום הציג שניר את צרכיה הכלכליים של המועצה, ובשיחה עמנו הוא מציין דוגמא אחת מיני רבות, הארנונה שבקרוב תצטרך להיגבות והוא מתקשה לחשוב על בקשת הארנונה ממי שיקיריהם נהרגו וממי שפונו מבתיהם. התגובה שקיבל בוועדה הייתה דחיית הגבייה לינואר, "שזו תשובה שאני לא יודע אם היא מצחיקה או עצובה. אצלי היא לא עוברת. הודעתי שאת הארנונה אני לא גובה במועצה שלי והמלחמה שלי היא לקבל שיפוי כי הארנונה זה החמצן שאיתו אנחנו מתפקדים כמועצה".
לדבריו תקציבים החלו להגיע גם מהממשלה וגם מתורמים מחו"ל אך הבעיה היא הצרכים שמוכרים לו כגזבר ולא ידועים לממשלה. לשם אותם צרכים הוא זקוק לכספים שאינם מסומנים לייעוד מסוים על מנת שיהיה ניתן לנתב אותם לפי הצרכים האמיתיים, בין אם מדובר בביגוד, בין אבטחה ובין אם בטיפולים פסיכולוגיים לתושבים. "זו המלחמה שלנו. תנו לנו את התקציב לנהל אותו כפי שאנחנו מבינים. אין לנו בעיה שאחר כך תעשו עלינו בקרה על מה שעשינו".
עם כל השבר מאמין שניר שהמועצה עוד תשוב לתפקד במקומה, גם אם מתוך קושי, ואפילו תגדל. "עד לפני שבועיים לא יכולת למצוא יחידת דיור אחת פנויה. כדי לשכור דירה היה צריך לחכות שנה וחצי. ברור שזה א המצב אחרי המבצע, אבל אני אופטימי. יש לנו קהילות חזקות ונחזיר אותן למועצה גם אם לא במקומות עצמם אלא בהרחבות המרוחקות יותר, נמשיך לגדול".