קבוצת פרופסורים, אנשי רפואה חברי האקדמיה הלאומית הישראלית, שיגרו לשר הבריאות, אריאל בוסו, ולמנכ"ל משרדו מכתב בו הם מביעים דאגה מהיחס המסית, כטענתם, לו זוכים רופאים ורופאות ערבים במערכת הבריאות.
"מאז תחילת המלחמה דווחו מקרים בהם אנשי צוות רפואה ערבים הותקפו ברשתות החברתיות על ידי קבוצות לחץ בדרישה להשעייתם בהאשמות של תמיכה בטרור שהסתברו כהאשמות שווא. בחלק מהאירועים מדובר היה בביטויים כלליים ללא כל תמיכה באלימות או בחמאס ובחלקם הובעה חמלה כלפי סבל של אזרחים. אנו גם עדים להערות גזעניות והסתה ברשתות החברתיות וברחובות הערים עד כדי כך שיש מבין צוותי הרפואה הערבים שפוחדים להגיע לעבודתם", כותבים הפרופסורים לשר הבריאות.
עוד מציינים הרופאים במכתבם כי "כל תמיכה שהיא בטרור, כולל בארגון החמאס הנפשע מחייבת גינוי נחרץ וחריף וראויה לסנקציות הולמות, אבל דווקא בעת הזאת בה הרגשות סוערים והדם רותח, חייבים להגן שבעתיים על דו הקיום השברירי ובמיוחד במערכת הבריאות".
לטעמם של מנסחי המכתב הנוקבים בסקרים לפיהם רוב מוחץ של ערביי ישראל מתנגד למתקפת הטרור של חמאס, אך "מאידך, הבעת חמלה לסבל של אזרחים בלתי מעורבים, גם בצד השני, משקפת את ההומניות והמוסריות שלנו גם ברגעים בהם הבטן מתהפכת. מגוון דעות, בגבולות שקבע החוק, הוא מבורך ואסור לייצר אווירת פחד והשתקה", כלשונם.
במכתבם מבקשים החתומים מהשר בוסו כי יובהר בחוזר מיוחד שהאיסור על התבטאויות גזעניות של עובדי מדינה נוגע רק ל"מקרים של הסתה או תמיכה ברורה באלימות, בטרור או בגזענות". לדבריהם "סנקציות, ככל שינקטו, מן הראוי שישקלו בכובד ראש ולאחר בדיקה שתאפשר לרופאים להגן על עצמם ועל שמם הטוב".
עוד מצוין במכתב כי צפויים לישראל ימים קשים של מלחמה "ודווקא בימים כאלו אנו חייבים למנוע מקיצוניים מלפלג את אזרחי מדינת ישראל".
בין החתומים על המכתב ניתן למצוא בין השאר גם את פרופ' עינת אבן-ספיר ויזר, פרופ' ליאור גפשטיין, פרופ' בני ראובינוף, פרופ' דן טרנר, פרופ' רבקה כרמי, פרופ' שמחה יגל, פרופ' יורם יגיל, פרופ' אוהד בירק, פרופ' אורה פלטיאל ועוד רבים אחרים.
נזכיר כי מאז הוצעה מתקפת הטרור החמאסית על יישובי עוטף עזה נחשפו אנשי צוותי רפואה, בהם רופאים, אחים ואחיות, בהתבטאויות תומכות טרור ברשתות החברתיות. בחלק מהמקרים הגיעו הדברים עד לכדי מעצר ובהמשך להדחתם של כמה מהמבטאים באופן שכזה, אולם למערכת ערוץ 7 הגיעו עוד ועוד דיווחים על ביטויי שמחה ושביעות רצון מצידם של אנשי צוותים רפואיים ערבים, חלקם באופן שאינו חורג מגבולות החוק היבש, אך יש בו בהחלט כדי לקומם וכדי לעורר מורא וחשש הן אצל מטופלים והן אצל אנשי צוות מקבילים.
נראה כי ביטויי חשש, תלונות ודרישות להשעיית גורמים שכאלה הם שהובילו את הפרופסורים החתומים על המכתב לשגר אותו לשר הבריאות ובכירי משרדי.