יאיר אנסבכר, לוחם לוט"ר במילואים ועמית מחקר במכון משגב, מסביר באולפן ערוץ 7 כי המלחמה אליה יצאה ישראל אינה נגד חמאס בעזה - אלא נגד איראן וכל השלוחות שלה באזור.

"אנחנו לא נלחמים רק בחמאס בעזה אלא זו מלחמה אזורית נגד איראן וגרורותיה שנבנו בשיטתיות במשך 40 שנים על גבולותינו. זה כולל את לבנון, סוריה, תימן ועזה שמקיפות אותנו ם עם מיליציות מהסוג שראינו באותה שבת שחורה וגם בטילים ברקטות", אומר אנסבכר.

אין לו ספק שמקורה של מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס הוא באיראן ולדעתו התוכנית היתה רחבה הרבה יותר. "התוכנית האיראנית בנויה בצורה שטנית ויצירתית כמהלך שחמט לתקוף בו זמנית גם בגליל וגם בעזה עם שני הכוחות שנבנו לשם כך - כוח רדואן מצפון שמונה כמה אלפי לוחמים הרבה יותר מאומנים ומיומנים ועם ציוד יותר מתקדם מבעזה - הנוח'בה שראינו אותם ואת נספחיהם מדרום".

"בדרום הכוחות הללו היו אמורים לנטרל את ההתנגדות הצבאית המקומית שנמצאת תחת הפתעה, לעבור אותה, לייצר קו הגנה במקום שהוא בר הגנה, להשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן במובן הכי ציני כדי להקשות לייצר מתקפות נגד. לקחת בני ערובה וקלפי מיקוח. המטרה היתה לסבך את מתקפת הנגד הצהלית. במצב כזה אתה מייצר קו ובתוכו אתה יכול לפתוח דרכים לוגיסטיות לעזה. משם יגיעו תגבורות ויחדשו את הכוחות והמלאי ובתווך אתה משתמש בכל הרע שיכול לצאת מעזה כדי להתחיל בטיהור הדרגתי של מה שמפריע לך", הוא מוסיף ומתאר.

לדבריו, "היעדים הצבאיים היו היעד הראשון במעלה - בסיסים אסטרטגיים. מה שמטריד את איראן הם חיל האוויר וחיל המודיעין - והם היו ברי נגישות למי שנכנסו. מה גם שיש אוכלוסיה שהיא במהות אנטי ישראלית בדרום הארץ, ואם יש הצלחה, אפשר לשלהב אותה ולרתום גם אותה".

אנסבכר מונה, למרות המחיר הקשה, שלושה ניסים שאלמלא התרחשו המתקפה היתה מסתיימת באופן קשה הרבה יותר. "הנס הראשון הוא שהם לא מימשו מספיק טוב את התוכנית האיראנית. הם קפצו פנימה בלי החזית הצפונית שהיתה מפצלת אותנו. כשאנחנו דוהרים לדרום בשבת - אני מסתכל בשעון - וחושב שאם הם לא נכנסים מהצפון אנחנו מנצחים. ברגע שאנחנו מתארגנים - אין להם יכולת להפעיל את התוכנית המלאה. זה הנס -שהם לא באו מצפון".

"הנס השני היה שהם לא פעלו טוב. הפלסטינים שבאו הם נחותים מאוד - ברמה אנושית שפלה מאוד. הם יודעים לבצע את התכנון המקורי אבל ברגע שמופיעים כוחות שלנו זה משבש להם הכל ואין להם יכולת אלתור. הם התעסקו ביישובים ובמשחקי רצח מזעזעים ואיומים - אבל הם לא מילאו את המשימות הצבאיות. הם היו אחוזי אקסטזה, כנראה מסוממים בחומר שנותן הרבה אומץ, אבל מיצר את ראיית העולם. זה חוסר מקצועיות שהציל את המצב ונתן לנו עוד זמן", הוא מוסיף.

"הנס השלישי", אומר אנסבכר, "הוא שב-75 שנים המדינה הפכה את כולנו לעם של לוחמים. הם לא נתקלו בכבשים שמחכות לטבח - אלא באוסף של אריות ולביאות - אנשים שנלחמים בהם בכל דרך אפשרית. פגשתי בניר יצחק אדם מבוגר שהיד שלו נהייתה לבנה מרוב השעות שהחזיק את דלת הממ"ד ונאבק איתם ומשך זמן. כיתות כוננות שמצאנו אותן מוטלות על הדשא - חיסלו מאות מחבלים בתוך האש. שוטרים שרק עם אקדחים ירו והצליחו לעצור טנדרים מלאי מחבלים. אחר כך הגיעו החבר'ה של הלוט"ר ובהמון קרבות יצרו את הפיתרון הכולל לבעיה".

"עזה זו הבעיה הקטנה שלנו ונפתור אותה. אני חושב שהצבא פועל מצוין והוא במיטבו", הוא מדגיש. "במשך הרבה שנים שאני עסוק בעולמות האלה חששתי ממתקפת פתע. ברגע שקרה אירוע קשה מאוד אנושית, אבל צבאית התוכנית לא יצאה לפועל במלואה, אני יודע שאנחנו ננצח".

"בבית אנשים לא קולטים את זה. הם רואים תמונות קשות והאולפנים, לצערי, עוזרים לזה ומשמשים כלי תעמולה גדול עבור איראן ומעצימים את התחושות שבאמצעותן הטרור עובד. צריך להבין שמבחינה צבאית-אסטרטגית המצב שלנו הוא הכי חזק שהיינו בו. אני חושב שכשנסיים את המלחמה הזו לא נצטרך אפילו שומר בקניון. הצבא חזק ועובד, הקצינים חושבים היטב וזה מסר לאויבים שלנו, 'התוכנית הנאצית שלכם היתה טובה פעם אחת נגד צבא ישן, ילדים ונשים. אנחנו כעת ערים ובאים'", מסכם אנסבכר.