יונתן בשיא, מי שעמד בראש מנהלת סל"ע בתקופת העקירה מגוש קטיף וכיום מכהן כיו"ר חברת מיטרוניקס ויו"ר המפעלים האזוריים בעמק בית שאן, מספר בראיון לערוץ 7 על הלקחים שיש להפיק בהליך שיקום ישובי עוטף עזה ומתייחס לשאלת הרמתו, נטישתו והאפשרות להקמתו מחדש של גוש קטיף.
על התובנות שנכון להסיק מהטיפול בעקורי גוש קטיף לטובת שיקום ישובי העוטף נשאל בשיא בעקבות הישיבה שהתקיימה ובה נועצו אנשי מנהלת השקום של ישובי העוטף בראשי מנהלת תנופה. לדבריו של בשיא יש להכיר את השוני המשמעותי בין שני המקרים כאשר בוחנים את הלקחים ומבקשים ליישם אותם.
ההבדל הראשון אותו מזכיר בשיא נוגע לתקופת ההיערכות לשיקום. בעוד בגוש קטיף היו מספר חודשים להיערכות, כעת הדברים מתרחשים בפתאומיות. הדברים משליכים גם על ההלם של המפונים עצמם, גם הוא התפרס בגוש קטיף על פני תקופה ארוכה לעומת הפתאומיות שבמלחמה הנוכחית.
לצד הבדלים אלו קיים, אומר בשיא, עניין משותף והוא הצורך הבהול להקים מגורים חלופיים זמניים בתוך תקופה קצרה. לשאלתנו אם המגורים הזמניים צריכים להערכתו להיבנות בישובים עצמם או בשטחי ההרחבה, משיב בשיא ואומר כי לא שם ולא שם, אלא בנקודות מרוחקות יותר, מאחר והמענה צריך להינתן כבר בזמן הקרוב שבו עדיין נופלים טילים על יישובי העוטף. המשמעות היא שעד שירי הטילים לא ייפסק לא יתקבל האישור להשבת מגורים אזרחיים למקום. מנגד קיים הצורך המיידי לתת מענה לחקלאות בישובים הללו ורפתן לא יוכל לנהל את הרפת בעוטף כשהוא ומשפחתו מתגוררים במלון בים המלח. מאחר וכך, נדרש מענה קרוב יותר, אך רחוק דיו כדי לצאת ממעגל האיום המיידי, וזאת במסגרת מגורי ביניים.
האם קיים גם הבדל בסוג הדיור בין מפוני גוש קטיף, ששוכנו בקראווילות, לעומת מפוני יישובי העוטף שאולי סכנת הטילים מונעת זאת מהם? בשיא מציין כי גם לפני 18 שנה נדרשה מנהלת סל"ע להקים ממ"דים עבור המתיישבים "אבל כשציינו שמדובר בסיפור שיעכב מאוד הם דרשו ממני לחתום על הצהרה שבתוך 4 שנים יוקמו ממ"דים בכל אחד מהקראוונים. בינתיים הדבר הזה אכן יכול לעכב מאוד גם עכשיו את הקמת המגורים הזמניים ולכן שאלת לוח הזמנים לבניית ממ"דים, רצוי יבילים, היא שאלה שצריך למדוד אותה. יש שטוענים שמספיקים שלושה חודשים ויש שמדברים על שנה".
כשהתבקש להעריך כמה זמן ייקח שיקום הישובים מהרגע בו תסתיים המלחמה, משיב בשיא בזהירות והוא גם מסביר מדוע: "אני מעריך שמדובר בסיפור ארוך, לא בגלל מגבלת התקציב וגם לא בגלל הממשלה, אלא בגלל שכל אחד מהאנשים מעבד את האבל שלו בצורה אחרת. יש מי שרוצה לחזור מחר לבית שלו, יש תושבי מקומות שלא נהרסו וגם לא נכנסו אליהם מחבלים אבל הם אומרים שלא יחזרו בחיים לשם, ויש מי שאומר שעד שהמשפחה והחטופים לא יחזרו הוא לא יכול לחשוב על זה. זה תהליך ארוך ודואב מאוד ואני לא מציע לקבוע במקומם מה הם רוצים לעשות. לכן מנהלת תקומה נמצאת בסד שהוא אולי לא תקציבי אבל יש מגבלה מאוד גדולה שלא ניתן לתת פתרון לאדם שבעצמו לא יודע מה הוא רוצה".
מכאן נסובה השיחה עם בשיא לשאלת הקשר, אם יש כזה או לא, בין נטישת גוש קטיף ועקירת הישובים לבין התעצמות החמאס ברצועת עזה. את תשובתו פותח בשיא בכך שהוא "לא מאמין בדיונים רטרוספקטיביים של מה היה אלו. אני מכיר את העמדה שאומרת שאם היינו בעזה החמאס לא היה עולה לשלטון, ואני מכיר גם את העמדה שאומרת שאם היינו נשארים שם המלחמה הייתה מתחילה בגדרות נצר חזני ואז היו הרבה יותר הרוגים בגלל הקרבה ומצד שני העולם המערבי לא היה תומך בנו כי היו אומרים שהכול בגללנו. כל אחד יש לו השקפת עולם, ובדרך כלל אירועים לא משנים את השקפת עולמו של אדם. אדם מגבש השקפה ואז מסדר את האירועים לפי השקפת עולמו".
באשר לעמדתו שלו מציג בשיא עמדה מרחיקת לכת אף יותר כשהוא סבור כי "מלכתחילה העובדה שהלכנו לגור בתור רצועת עזה הייתה שגיאה מאוד גדולה, לא בגלל השקפת עולם אלא בגלל שברצועת עזה היו אז 1.6 מיליון פלשתינאים על 7000-8000 ישראלים על 21 אחוז מהקרקע של הרצועה. מי שחושב שהבעיה שלנו עם הרצועה היא בעיה גיאוגרפית טעה אז וטועה היום. הבעיה הייתה דמוגרפית. יש שם היום 2.4 מיליון פלשתינאים, כמה אפשר לדחוף לשם עוד?", הוא שואל.
על עמדתו זו נשאל בשיא אם היא אינה יכולה להיות מוחלת גם על יהודה ושומרון בראשית דרכה של ההתיישבות, על אף שכיום יש באזורים אלה למעלה מחצי מיליון מתיישבים. אולי לא נכון לשקול את הדברים במבחן הדמוגראפי שטבעו להשתנות כפי שקרה ביהודה ושומרון וכפי שאת גדרה הקימו משפחות בודדות. "הדיון הפוליטי לא ייגמר אף פעם", משיב בשיא הסבור כי עמדתו של בצלאל סמוטריץ' ולפיה נכון להקים את יישובי גוש קטיף מחדש, היא "שגיאה מאוד מאוד גדולה שנעשתה אז והיום תהיה גדולה עוד יותר, להחזיר יהודים חזרה למקום הזה. הסיבה היא דמוגרפיה".
בהקשר הדמוגראפי מציין בשיא כי "60 אחוז מתושבי הרצועה מתחת לגיל 16. המשמעות היא שבעוד 15-20 יהיו שם חמישה מיליון נפש. יש שם מקום לדחוף עוד 7000 או 10,000 יהודים?". לטענתנו על גמישותה של הדמוגרפיה, העובדה שכ-200-300 אלף עזתים כבר עזבו את הרצועה עוד לפני המלחמה ומספר זה יכול לגדול, מעבר לכך שמי שיישאר יכול ללמוד לקח מהמלחמה הנוכחית ולבחור בדרך רגועה יותר, ובנוסף גם מספרם של היהודים ברצועה יכול להיות הרבה יותר גדול, על כך משיב בשיא ואומר: "נסכם שכשנתחיל לראות מיליון ערבים עוזבים נדבר".
שאלנו את בשיא שוב באשר לעמדתו שלו אם נכון היה לעזוב את חבל עזה או שמא גם אם לטעמו ההתיישבות שם הייתה טעות, לא נכון היה לעזוב. "אני לא חושב שנכון לעשות את הדיון הזה עכשיו בזמן מלחמה. הדיון על מה היה אילו, כל אחד עם השקפת עולמו. בעיניי טוב שכל ישראלי, מימין או משמאל, יסתכל קודם כל על הנושא הדמוגראפי", הוא אומר ומציין את דבריו של אורי אליצור, עורכו הראשון של 'מקור ראשון' שכתב כי לאחר העקירה מגוש קטיף מתחזק הסיכוי להישאר ביהודה ושומרון. "אולי הוא לא התכוון למה שהוא כתב, אבל בוודאות הנושא הדמוגראפי הוא החשוב ביותר וטוב שנלמד ממה שקרה לנו אז ולא נעשה את אותה שגיאה בפעם השנייה".
"הדיון על גוש קטיף חייב להתחיל בדיון הדמוגראפי ולא בדיון הגיאוגרפי", הוא אומר ודוחה לחלוטין את הטיעון לפיו עזיבת גוש קטיף היא שהעצימה את מפלצת החמאס. "ישראל עזבה את עזה כבר ב-2001. מישהו חשוב שאם היינו בנצר חזני אז בבחירות ב-2006 החמאס לא היה עולה לשלטון?", שואל בשיא ודוחה גם את ההערכה לפיה המשך הנוכחות הישראלית ברצועה הייתה מעניקה לצה"ל יותר מודיעין על המתרחש ברצועה ובכך אולי נמנעת המערכה הנוכחית. "גדוד צה"לי שמר על נצרים בתוך עזה. האם חשבנו שזה דבר שיכול להמשיך".
"הייתי אז עובד מדינה ולא חבר כנסת שהצביע בעד, אבל כשמדברים על הדבר הזה אסור לדבר על הגיאוגרפיה אלא להתחיל בדמוגרפיה ומי שאת זה לא מבין לא מבין כלום", חותם בשיא.
מטה חבל עזה הגיב לדבריו של בשיא: יונתן בשיא מבין היטב שתוצאות מעשה ידיו בגירוש טובעים בים אבל בכל זאת ממשיך לשיר את אותו הזיוף. האסון הגדול שחווינו משנה כאן עולמות, אבל הוא מדמה להחזיר את הגלגל לאחור, לשקט המדומיין.
ההתיישבות היהודית בחבל עזה היתה מיקרו קוסמוס ציוני-אידיאולוגי, בטחוני ודמוגרפי שמייצג במדוייק ביחס מוקטן את מקומה של ישראל במזרח התיכון. לצערנו, במחיר כבד, התובנה הזו כיום כבר מוסכמת על כולם. עם ישראל מבין אותה. החמאס מבין אותה;בלי שליטה אין ניצחון ואין בטחון, בלי התיישבות אין שליטה. העם מפנים זאת במחיר היקר מנשוא. נקווה שההתפכחות תגיע גם אל בשיא.