מערכת בריאות הנפש צמאה ומורעבת, לא מהיום. כבר שנים שאני ועוד אנשים טובים ומלאי שליחות, צועקים ומתריעים על כך. כעת, לצערי, המשבר בתחום הזה עומד למבחן המציאות ותוצאת הביניים לא מבשרת טובות.
לפי מה שמסתמן, משרד הבריאות נכנע ללחץ ומבקש לפעול לפי כמות ולא לפי איכות. שומעת על הכוונה להוריד את הרף הטיפולי בבריאות הנפש כדי להתמודד עם "הביקושים". זו איוולת.
מאז פרוץ המלחמה, אני מקיימת שיח עם עמיתים מהתחום הטיפולי-נפשי. שומעת ומחליפה דעות בנוגע לדרך הרצויה לטיפול. מדינת ישראל מבקשת כרגע להפוך עשרות אלפי אנשים שעברו אירוע טראומתי ונמצאים בחרדה איומה למטופלים נפשיים לכאורה עם PTSD ובעקבות כך, יווצר עומס על המערכת העמוסה ממילא, ולכן "נדרשת" הורדת הרף הטיפולי. זו טעות שתעלה לנו ביוקר רב. מה שנדרש כרגע זו פעולה כפולה.
מחד, לחזק לאלתר את מערכת בריאות הנפש, להכניס למערכת הציבורית יותר ויותר פסיכולוגים מקצועיים, עו"ס עם הכשרות מתאימות ולשקם אותה כך שמיטב אנשי המקצוע יחפצו ויירצו להיכלל בתוכה. כן, זה בהחלט אומר להעלות את תקציב בריאות הנפש כך שיעמוד לפחות על 10% מהתקציב הכולל של מערכת הבריאות, כפי שקורה ברוב מדינות ה- oecd (הממוצע שם עומד על בין 8-12%).
ומאידך, ליתן כלים לקהילה לבנות את החוסן, שהוא התרופה לחרדות, גם החריפות ביותר. לתת לכל קהילה סל כספי ומקצועי שיעלה את המודעות ויאפשר הכשרות. חרדה אינה מחלה נפשית ולא כל מי שסובל מחרדה קשה, יסבול גם מ- PTSD. המחקרים מלמדים שרק כ-10% מאותם אנשים הנמצאים במצב של טראומה חריפה יפתחו PTSD ויזקקו לטיפול נפשי מקצועי. היתר, בתמיכה של סביבה תומכת, של קהילה אוהבת שנותנת את תחושת השייכות, את המקום המכיל והרגוע, יוכלו לחזור לניהול חיים תקין גם ללא סיוע נפשי מקצועי.
דמיינו לרגע קהילה של 100 איש, חלקם חוו את התופת בעצימות גבוהה וחלקם לא, האם לא מוטב שהנהגת הקהילה תקבל סל כספי ומקצועי, תוכל לבחור את אנשי המקצוע הטובים ביותר שידריכו את חברי הקהילה שלא זקוקים למענה צמוד, איך וכיצד לסייע למי שכן נפגעו ולאתר את אלה שבכל זאת זקוקים לטיפול המקצועי ולהפנותו למערכת מקצועית, יעילה ומונגשת.
כך, מי שכן זקוק לטיפול רפואי מקצועי, יקבל במיידי את הסיוע המקצועי הטוב ביותר, ללא עומס על המערכת, ללא הורדת הרף הטיפולי שעלול ליצור נזק, וללא הגדרה מהירה ולא אחראית רחבה של ptsd לכולם.