נטע הימן-מינה, בתה של דיצה בת ה-84 שנחטפה בידי חמאס לעזה, דורשת מהמדינה למקד את מאמציה בשחרור החטופים ופחות בלחימה בעזה.
"מדינת ישראל הפקירה את אנשי העוטף ואת קיבוץ ניר עוז. לא היה קרב בקיבוץ - החיילים הגיעו אחרי שהמחבלים עזבו. רבע מחברי ותושבי הקיבוץ נרצחו או נחטפו. רבע מהחטופים הם אנשים בסביבות גיל 80, כמו אמא שלי, דיצה הימן, בת 84. אלו אנשים שזקוקים לתרופות שלהם ואין להם זמן. חייבים להחזיר אותם היום", היא אומרת בראיון לערוץ 7.
לדבריה, "אין מצב שהם מצליחים להחזיק שם מעמד כל כך הרבה זמן בלי התרופות שלהם, בלי המיטה שלהם, בלי הכורסה המתכווננת שלהם כי הם כבר בקושי קמים והולכים. חייבים להחזיר אותם היום, ואנחנו דורשים מכל חברי הכנסת וחברי הממשלה שבכל פעם שהם פותחים את הפה, המשפט הראשון שלהם יהיה, חייבים להחזיר את החטופים היום. העדיפות העליונה היא החזרת החטופים".
היא לא מוכנה לשמוע את האמירות לפיהן צה"ל פועל למיטוט חמאס לצד המאמצים להשבת החטופים: "אנחנו לא רוצים לשמוע שהעדיפות הראשונה היא חיסול חמאס או ניצחון. אין דבר כזה ניצחון. אין תמונת ניצחון. אנחנו הפסדנו. אבל אם רוצים שלמדינת ישראל תהיה תקומה וזכות קיום, חייבים להחזיר את האנשים האלה שהמדינה הפקירה".
"אני רוצה לשמוע שהחזרת החטופים בעדיפות עליונה ואני לא שומעת את זה עד היום. שוב ושוב אומרים שמיטוט החמאס הוא בעדיפות עליונה. אני לא מאמינה שאפשרי למוטט את החמאס אבל זה לא משנה כעת. כרגע העדיפות העליונה היא החזרת החטופים. אחר כך תנסו למוטט את החמאס", מדגישה הימן-מינה.
כל מחיר של השבת החטופים בעיניה יהיה מוצדק - גם אם הוא יהיה כבד: "אני חושבת שתצטרך ככל הנראה להיות עסקה. הממשלה הפקירה אותם והיא תצטרך לשלם מחיר כדי להחזיר אותם והוא יהיה כבד - אבל המחיר שמשלמות המשפחות כבד יותר".
היא נזכרת בפעם האחרונה ששוחחה עם אימה בבוקר ה-7 באוקטובר: "הקשר האחרון שלנו איתה היה ביום שבת כמה דקות לפני עשר. בארבע אחר הצהריים החמאס ענה לטלפון שלה. אחר כך שמענו עדויות מהשכן שלה, שהיא צעקה הצילו, והוא ראה שלוקחים אותה. מאוחר יותר כשהצבא הגיע ונסרקו כל הבתים - ביתה היה ריק. כמה ימים אחר כך נחשפנו לסרטון שחמאס פרסם ובו רואים אותה נלקחת ועולה על אוטו".
לשאלה כיצד היא מרגישה בימים אלה היא עונה: "תנסו להגיד שלוש פעמים ברצף את המשפט 'אמא שלי בעזה', ואז אולי תרגישו עשירית ממה שאני מרגישה. אני לא יכולה להפסיק לדמיין אותה איך היא עכשיו. יש לה עוד שתי בנות ומשפחה בעוטף עזה והיא לא יודעת שהם בחיים. אם היא ישנה עכשיו על מזרון היא לא מסוגלת לקום לבד. האם לקחו לה את המשקפיים? האם היא מקבלת תרופות? זה מה שעובר עלינו. אנחנו יומם ולילה רק חושבים מה עובר עליה".