וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, ו' החיבור מחברת פסוק זה לסיומה של הפרשה הקודמת, 'אֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל ... וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.. וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל.
אומר רבי יעקב בעל-הטורים, למה נסמך 'עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל' ל' וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם'? לומר לך: כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק.
אומר מחבר הספר 'אם הבנים שמחה', הרב ישכר-שלמה טייכטל הי"ד, מחשובי רבני סלובקיה שנרצח בשואה, בספרו 'משנה-שכיר' על התורה כי שרה-אמנו, הנביאה, משראתה שמשה-רבנו לא יכנס לארץ-ישראל, אמרה לאברהם: 'גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק'. ומביא הוא זוהר מופלא בפרשת וארא, לפיו, טען שרו של ישמעאל בפני הקב"ה, מדוע ישמעאל מקופח על פני יצחק, והלא אף הוא נימול, ואף קדם ליצחק במילתו?
בעקבות כך קיבל ישמעאל מה' פיצוי, שלמרות שאין פריעה במילתו ואין הוא נימול לשמנה, ולמרות שאין לו חלק ונחלה בארץ-ישראל, יוכל הוא לשלוט בארץ כשישראל בגלות מארצם. מציאות זו מעכבת את גאולת ישראל עד שתושלם זכותו של ישמעאל. אומר הרב טייכטל, פיצוי זה של שהייה זמנית בא"י, הינו בר-מימוש, רק בגלל שנגזר על משה רבנו שלא להיכנס לא"י, כי לו היה נכנס, לא היו ישראל יוצאים כלל לגלות, ואז לא היה אפשרי לפצות את ישמעאל בדרך זו על חוסר השוויון בינו לבין יצחק.
וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה וגו'' - הפועל ש.כ.ן מופיע הן אצל ישמעאל והן אצל יצחק, אך יש לשכון ויש לשכון. בפרשתנו בתום למעלה מ-50 שנה מניסיון הרעב הראשון שהיה עם בוא אברהם לארץ-כנען, שוב מגיע רעב לארץ והפעם יצחק הוא המתנסה. אך בניגוד לאברהם, למרות הרעב, מצווה יצחק: ראשית, 'אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה'. שנית, 'שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ'. אינו דומה 'שְׁכֹן' של יצחק ל 'וַיִּשְׁכְּנוּ' של ישמעאל. אצל יצחק-אבינו, אין מדובר בפתרון מצוקת-דיור, אלא כדברי רש"י, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, וכו', היינו, הפרחת השממה ובנינה וישובה של ארץ-ישראל. בנוסף, בניגוד לישמעאל, אתה יצחק ותולדותיך מצווים ב''שְׁכֹן בָּאָרֶץ', לשכן בה את השכינה. וכדברי הרב פנחס וולף זצ"ל ב'דיוקים': שכון בארץ במקום בו תוכל להשפיע גם על שכניך בשל היותך שכן שתשכון בו השכינה.
הבדל מהותי, מעין מה שאנו אומרים בסיום מסכת: אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר :'ְאַתָּה אֱלֹקים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ'. על ברכת ה' ליצחק, 'וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם', אומר הרב וולף, שאין מדובר בריבוי מספרי, שהרי רבים הם העמים שמספרם יגדל בהרבה מעם ישראל, אך אלה ייעלמו כלא היו, ומנגד עם-ישראל יחיה לנצח. זהו הריבוי האמור בברכת ה'. ככתוב: 'לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים', אבל ריבוי ונצחיות תהיה נחלתם.
'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם'... 'שְׁכֹן בָּאָרֶץ' - נחלת ה', ישובה על ידי בניה, חייב שיהיה בגשמיות וברוחניות כאחד. בהקמת שכונות ובהשכנת השכינה בהן. לא די בכיבושה, יש צורך בבניינה ובישובה לאורכה ולרוחבה, ולא די בבניינה וישובה, אלא יש להשלים את המלאכה בהוספת הקומה הרוחנית .
ישמעאל גווע וימות, אך תולדותיו ממשיכים בהידור את ה'ברכה' בה נתברך 'וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה', וכבר בהמשך הפרשה, חופר יצחק בארות, ויסתמום פלישתים, וחרבם הבזויה מונפת על עוללים, על טף ונשים ועל כל בן אנוש אשר בשם ישראל יקרא, עד עצם היום הזה.
וכאילו לא די היה עם מציאותו של ישמעאל לתולדותיו, אחרי שנים זוכים בפרשתנו יצחק ורבקה לפרי בטן, ליעקב אבינו, אך עמו ורגע לפניו נולד 'כוכב חדש' עשו הוא אדום. הוא ותולדותיו יציקו ליעקב ולישראל אלפי שנות דור. שרו של ישמעאל טוען לזכות ראשונים בשל היותו נימול, ועתה בא עשו עצמו ובהמשך הפרשה גם שרו, וטוען לבכורה. בכורה על זכותו לכל גשמיות העולם הזה.
ומאז 'וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר', עד בוא הגאולה. האחד, ישמעאל, טוען על זכותו לארץ -ישראל, והשני, עש עשו, טוען לבכורה ומתוך כך על זכותו בכל העולם הגשמי ובכללו ארץ-ישראל. 'הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה' , זו הייתה בקשתו של עשו ביום פטירת סבו הגדול אברהם-אבינו. ומאז עשו הוא אדום, הוא המאכיל את יעקב ותולדותיו לדורותיהם כוס תרעלה מן האדום האדום הזה... אך באחרית הימים, יבוא יום ובו ינצו ויתגוששו ישמעאל ועשו גם בינם לבין עצמם, כמובא בילקוט שמעוני בישעיהו תצט, וזה לשונו:
אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות-העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס [הלוא היא אירן] מתגרה במלך ערבי [אולי ערב-הסעודית או שמא איחוד-האמירויות] והולך מלך ערבי לאדום ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם. וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ואוחז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים: 'להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך?', ועונה להם: בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים?! אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם! ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה, אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה.
יש עדיין ישמעאלים ואדומים הסוברים שמדינת-ישראל של ימינו עודנה אפיזודה חולפת שלא תחזיק מעמד. במלחמת-העולם השנייה, עוד בטרם קמה לנו מדינה, ריחפה מעל ראשנו עננה שחורה והחששות ביחס להיום היו פי כמה וכמה, וב"ה הן התבדו וחלפו להן כולן. היה זה כשחילות אדום הגרמנית, הנאצים ימ"ש, בסיון תש"ב, התקרבו לארץ-ישראל, היה חשש כבד שיכתרו את הארץ מצפון ומדרום ויחברו לצבא הצרפתי-האדומי של וישי, בן בריתה של גרמניה הנאצית ששהה בסוריה ובלבנון.
הישוב היהודי בארץ היה בחרדה גדולה. תפילת מקובלים נערכה ליד ציונו של רבי עובדיה מברטנורא למרגלות הר-הזיתים. אפילו הבריטים שקלו לפנות את חייליהם מארץ-ישראל. נגד כל התחזיות, באורח פלא, הגרמנים שבו על עקבותיהם, וארץ-ישראל ויושביה ניצלו. הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל, רבה הראשי של ישראל, שהה באותה עת בארצות-הברית, וכשהציעו לו להישאר שם כדי להינצל מגזירת השמד, ענה ואמר: 'תודיעו ללונדון את דעתי הברורה, שאין שום מקום לפחד, כי ניצחון הנאצים במזרח-התיכון פירושו חורבן שלישי של הישוב בארצנו הקדושה, וחורבן שלישי לא יהיה'.
בחלוף מספר שנים, דברים דומים אמר, גם הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, רבה של שכונת שערי-חסד בירושלים וראש-ישיבת מרכז-הרב, שיום פטירתו חל בימים אלה, בז' בכסלו, והפעם אמר כנגד הישמעאלים: "הדבר ברור כשמש בצהרים שחורבן שלישי לא יהיה, ומדינת-ישראל שקמה לתחייה לא תמוט לעולם ועד!'. מששקעה שמשו של אדום, זרחה שמשו של ישמעאל, אך טרם שקיעתה, טרם קמה המדינה וטרם קמו התנחלויות, הספיקה היא ללמד את נציגו התורן של ישמעאל, המופתי אמין אל-חוסייני, ימ"ש, כיצד להנחיל לפלישתים כבר מגיל ילדות, את תורת הרציחה, השנאה וההתעללות הנאצית, כלפי כל מי שקרא לו שרו של עשו בשם ישראל. גם שמש זו הולכת ושוקעת ככל שישראל שב לארצו ומקיים 'שְׁכֹן בָּאָרֶץ' בכל מרחבי נחלתו, לרבות אחרון ערי סרני פלישתים. או אז כשתותר הרצועה, תרתי משמע, תפוג גם זכות המילה של ישמעאל.
ובשעה שמלך המשיח בא, ממשיך הילקוט-שמעוני, עומד הוא על גג בית-המקדש ומשמיע להם לישראל ואומר: ענווים, ענווים, הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר: 'קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח', ועליכם בלבד יזרח! נישא תפילה שנמשיך לשכון בארץ, בבניינה ובהשכנת השכינה, עד בוא הגאולה במהרה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל