ועדת החוץ והביטחון התכנסה היום (שלישי) לדיון מהיר בנושא הקמת חמ"ל ממשלתי לתיעוד העדויות והראיות של זוועות הטבח בעוטף עזה.
ח"כ מירב בן ארי, מיוזמות הקמת החמ"ל, אמרה בדיון: "זה לא דיון רק על ההסברה של מדינת ישראל, ראיות ישמשו לבית הדין הבין לאומי בהאג, כמו גם להיסטוריה של מדינת ישראל. שמיניסטים בעתיד ילכו למקומות האלה כדי לראות וללמוד על מה שהיה. עם שעבר את השואה מבין את המשמעות של עדויות, יש לנו
אחריות עוד יותר גדולה לדור ההמשך לשמירת העדויות".
"השאלה היא מי מתכלל את כל העדויות? תחת איזה גוף? האם הוא מתוקצב? האם יש חמ"ל? הסרטונים של החמאס ברשתות החברתיות, חלק מהם נמחקו, מי מתכלל את הערוצים שלהם? מי אוסף את העדויות של התושבים? האם מישהו הולך לפגוש את התושבים ויושב איתם? המחקר הזה הוא לא רק לדור העתיד של מדינת ישראל, הוא בשביל העולם", הוסיפה.
שר התפוצות עמיחי שיקלי ציין כי "יש שולשה סוגי תיעוד – היסטורי, לצרכי הסברה ולתיעוד משפטי. יש עניין דרמטי של הגנה על פרטיות ועד כמה אותו אדם מוכן לשתף כלפי חוץ. אני חושב שצריך להיזהר בהשוואה לשואה, רצח עם זה דבר אחד ושואה זה דבר אחר וחשוב שלא נעשה את המישמש הזה. משאבי הידע החשובים ביותר הם קודם כל בידי צה"ל כי הם היו הראשונים בשטח. יש מאגר של זק"א, מד"א, שב"כ, משטרה והמאמץ הוא לעשות את הסינכרון בין כל הגורמים ולעשות את זה במבנה אידאלי".
השר עמיחי אליהו אמר: "התפקיד שלנו במלחמה הזו הוא לדאוג לספר הלאה לדורות הבאים את סיפורי הגבורה של העוטף, אם פעם חשבנו שסיפורי הגבורה מהתנ"ך הם מפעימים, אז מגיעים הימים הללו ומביאים איתם סיפורי גבורה לא פחות מפעימים כמו סיפורו של ענר שפירא הי"ד, סיפורים שכאילו נלקחו היישר מתוך התנ"ך, זה הסיפור של כולנו זה החוסן של כולנו, נדאג לשמר ולספר את זה שלא יישכח לעולם, למען ידעו דורותיכם".
בדיון השתתפה שירה שפירא, סגנית מנהלת אגף בכיר וראש תחום מורשת, ואימו של ענר שפירא ז"ל, שנהרג לאחר שהדף שבעה רימונים שהשליכו מחבלי חמאס לתוך מיגונית בה הסתתרו מבלים ממסיבת הטבע ברעים. "ב-7.10 נוסף לי תואר חדש שאף אחד לא היה בוחר בו. אני רואה איך הסיפור הפרטי שלנו הופך למורשת, זה קורה לענר וקורה לעם שלנו. אני מבינה שיש לי כאן שליחות לאומית ואני פה בגלל זה. נקודה מהותית שאני מייצגת, הלאומי והפרטי מעורבבים בסיפור הזה, לי יש את הבן שלי אבל לכל אחד מאיתנו יש קרוב משפחה, חבר, שכן או מכר שמעורב בספור הזה. זה מלמד אותנו שאנחנו צריכים לתעד מורשת גם לאומית רחבה וגם פרטית. דבר נוסף שהחיבור הזה מלמד אותנו זה שצריך לעשות את זה ברגישות מקסימלית מול האנשים שחוו את זה באופן אישי. ברור שיש כאן דחיפות עליונה לפעול במהירות אבל גם במקצועיות ולכן יש צורך לעבוד עם גורמי המקצוע כדי לעשות את זה באופן שיטתי".
שירה הציגה למשתתפים את הארנק של ענר כפי שנמצא בזירת האירוע ואמרה: "אתמול נסעתי למיגונית של ענר. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לאסוף תיעוד של עדויות מניצולים, אם לא יהיו איסוף שיטתי אז לא עשינו כלום. אנחנו מדברים גם על איסוף של חפצים. הדבר שלישי זה התשתיות הפיזיות, בסיפור שלנו זו המיגונית עצמה שאתה רואה בעיניים את פגיעת הרימונים. חייבים לשמר את התשתית. אנחנו מבינים שמי שלא רואה את הדברים בעיניים לא יבין ואין לנו את הפריבילגיה שאנשים לא יבינו".
יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין אמר בסיכום הדיון: "אנחנו כולנו כאן במשימה לאומית בנסיבות מצד אחד מאוד עצובות וטרגיות אבל מצד שני ברורות, אנחנו רוצים להנציח ולהשתמש להסברה. דרושה רגישות הרבה מעבר לכל איסוף חומרים, זה דבר אחד לראיין מישהו על משהו שקרה לפני שלושים שנה ודבר שני לראיין מישהו שעדיין נמצא בפוסט טראומה. כל היוזמות הברוכות של גביית עדויות, כל הזמן לחשוב על מה שזה יכול לעשות לבן אדם".
"לגבי הפרויקט עצמו, ומה שעלה פה שזה לא מספיק מתוכלל ואין אחראי אחד, זה חשוב מאוד שממש באותו שבוע גם בצד הממשלתי וגם בצד האזרחי התעוררו אנשים לנושא הזה למרות כל הטראומה ואפילו הלחימה שעוד הייתה באותם ימים, טוב מאוד שהדברים נאספים. עדיין צריך לשאול את השאלות היותר ממוקדות. אני ארגיש הרבה יותר טוב אם תהיה החלטה מסודרת מה עושים רשות, תאגיד, משרד ממשלי מוביל, גוף, מל"ל מתכלל, מה שזה לא יהיה, משהו שיהיה מאוד ברור. זה לא שיש פה סתירות מהותיות אבל צריך לחשוב על פורמט, בסוף נאסוף הרבה אבל אחר כך נבלה שנים במציאת פורמט מתאים לאיסוף ושימור. צריך לאסוף את כל החומרים ואחר כך מיזה לצאת לשימושים שונים בתחומים שונים החל מפלילי משפטי, המשך בהסברתי ועד לחינוכי לדורות הבאים", סיכם.