עידית ליפוביצקי, מנהלת מרכז גאות לשוויון חברתי, השתתפה בדיון המיוחד על הכנסתם שוב של פועלים פלשתינים לשוק העבודה הישראלי, וטענה שהכנסתם של הפועלים מהווה התעלמות וזלזול בנפגעות התקיפות המיניות במהלך יום פרוץ המלחמה. בראיון לערוץ 7 היא מרחיבה ומסבירה את עמדתה.
ליפוביצקי מציינת כי המרכז בראשו היא עומדת עוסק במיגור תופעת ההטרדות והפגיעות המיניות במקומות עבודה ובמרחב הציבורי ומתוקף כך באה העמדה אותה הציגה בכנסת. "נשים יהודיות נאנסו בגלל היותן יהודיות והכנסת פועלים פלשתינים מהווה התעלמות מכאב טראומה ופחד מוחשי. אני שומעת עדויות, גם מגברים שחוו פגיעות מיניות לא פחות מזעזעות ממפלצות החמאס, וכעת יש זיכרון קצר ולכן יש חשיבה להחזיר את אותם פועלים פלשתינאים אלינו למרחב, שיסתובבו בינינו. חשב לנו מאוד לזעוק את זעקת הנשים וקוראים למחוקק להתעשת ולהשמיע קול תקיף נגד הרוע והטרור".
בדבריה מצינת ליפוביצקי כי דבריה באים על רקע שיחות שקיימה עם חלק מהנשים ועל רקע "עדויות מאוד קשות גם מאנשי זק"א ומשטרה. הגיעו גופות אחרי התעללות מינית חמורה, ויש גם עדויות שלא הגיעו אלינו כי אותן נשים נרצחו ולא נשמע את העדות שלהן ורק אנשי זק"א יוכלו להעיד על כך", היא אומרת ומציינת בין השאר הטלת מומים על רקע מיני, עדויות של חטופים ששוחררו וסיפרו על פגיעות מיניות ופסיכולוגית במהלך ימי השבי ולנוכח כל אלה "המחשבה שאותם פלשתינאים ימצאו את מטה לחמם אצלנו אחרי אותן זוועות שלא דמיינו שנוכל לחוות באותה שבת נוראית, זו חשיבה שמזעזעת אותנו כמרכז שעוסק בתחום ובכלל כחברה".
ליפוביצקי הציגה כאמור את הדברים בפני חברי הוועדה לעובדים זרים ולדבריה נראה הייתה שקיימת תמימות דעים בין חברי הכנסת הן מהאופוזיציה והן מהקואליציה סביב הצורך במציאת חלופות בדמות פועלים שיובאו לישראל ממדינות שונות. לטעמה לא סביר שעד היום, כשלושה חודשים אחרי האירוע הקשה, הסוגיה טרם הוסדרה ולא נמצאו חלופות שכאלה.
לשאלתנו מבהירה לופוביצקי כי דרישתה זו נובעת מההכרה שהתחדדה ביום השבעה באוקטובר ולפיה גם הטרדות ופגיעות מיניות הן חלק בלתי נפרד מהמאבק הלאומני הפלשתיני, ומאחר וכך למעגל החרדה מאפשרות של פיגועי טרור הצטרפה גם סוגייה זו שאותה יש למנוע בהבאת עובדים ממדינות שונות ברחבי העולם. לופוביצקי מספרת על שיחות עם נשים רבות החוששות מנוכחות של פלשתינים בקרבתן, שיחה עם ממונה על תלונות מיניות המספרת על שיחות שקיימה עם מפונים מישובי הדרום שמוצאים את עצמם במלונות המעסיקים פלשתינים וגם הקרבה הזו מעוררת בהן את הטראומה. להערכתה מדובר בטראומה שתימשך לאורך שנים קדימה.
באשר לטענות אודות פלשתינים בלתי מעורבים, מזכירה לופוביצקי כי סקרים שנערכו באחרונה העלו כי "רוב הפלשתינאים מצדיקים את הטבח ותומכים בחמאס יותר מאי פעם ורואים במחבלים מודל לחיקוי". במציאות שכזו החשש נוגע לכל פלשתיני באשר הוא. "מדובר בזעקה שלא נשמעת", היא אומרת ומציינת כי השיח הציבורי נסוב רק סביב הפגיעה הכלכלית והצורך בידיים עבודות, וזעקת הנשים החוששות אינה נלקחת בחשבון. "אני מקווה שרובנו אזרחי ישראל הבינו שאין דבר כזה בלתי מעורבים", היא אומרת ומצרה על כך ש"היינו צריכים להגיע למצב קיצוני שכזה כדי להתעורר ולהבין שכולם מעורבים".
על רקע דבריה אלה שאלנו את לופוביצקי אודות סדרה ארוכה של אירועים בהם הוטרדו נשים ובנות צעירות על ידי פלשתינים לאורך שנים טרם השבעה באוקטובר. האירועים התרחשו ביהודה ושומרון בטרמפיאדות, באוטובוסים ועוד ולא הובאו לידיעת הציבור ולא עוררו אהדה כללית. על כך משיבה לופוביצקי ואומרת כי אכן בעבר היו מקרים של הטרדות ופגיעות מיניות, אבל לא נתנו לכך את המקום כפי שנותנים היום. לא ניתן לאפשר זאת יותר".
על מסקנות הדיון בכנסת אומרת לופוביצקי כי יו"ר הוועדה, ח"כ אליהו רביבו, סיכם את הדברים וקבע כי "נצרכת מדיניות ברורה ואסור שדבר כזה יהיה", זאת תוך הסכמה רחבה של חברי וועדה מכלל סיעות הבית. לופוביצקי מעירה כי "יש ראשי ערים ביו"ש שמדברים על עובדים באזור מסוים אולי במפעלים ואולי באזור מגודר, אבל אנחנו יודעים ששום גדר לא עוזרת והפלשתינאים מצהירים על כך וצריך רק להקשיב לקולות האלה שלהם".