ד"ר יחיאל לייטר, אביו של רב סרן משה ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה כתב יחד עם דדי שמחי, אביו של סמ"ר גיא ז"ל שנהרג בגבורה ביום הטבח בשמחת תורה, מכתב בו קראו השניים לעם ישראל להגיע "לאחדות בשעת מלחמה בישראל".
בראיון לערוץ 7 הוא מספר על התובנות שלו שהלכו והתחדדו מאז נפל בנו. "הייתי אתמול אצל אלישע מידן וזו היתה השיחה הכי משמעותית שקיימתי עם מישהו מאז נפילתו של משה ז"ל. אלישע היה איתו צמוד בשבועיים האחרונים לחייו. הוא ויוסי הרשקוביץ ז"ל יחד עם משה היו טריו. הם עמדו על כך שייכנסו למלחמה ביחד והסתערו בראש החטיבה. הם הובילו בחוד של חטיבה 551. יש בחטיבה שמונה גדודים ו-24 חטיבות ושלושתם היו בראש כוח החוד. אלישע איבד את שתי רגליו ולידו שוכב בחור בשם עמוס לפידות שאיבד רק רגל אחת".
"כשהוא היה עדיין פצוע קשה, אביו הגיע לשבעה לנחם אותי, והתברר שהיינו יחד בקורס חובשים לפני 41 שנים. אז אני רואה את עמוס ואלישע, יחד יש להם רגל אחת, ואני מרגיש שעל הרגל הזו עומדת המדינה כולה. עכשיו יושבים אנשי קריאטיב ומתכננים איך לוקחים את הרגל הזאת ומוציאים אותה מתחת למדינה והיא תקרוס", מזהיר לייטר. "החיילים מחרפים את נפשם ושמו הכל בצד כדי למגר את הרשע - בעוד אנחנו מתחילים להתקוטט, לריב, לנהל שיח ארסי ורעיל. זה חייב להיפסק".
התחושה שלו היא שהשיח הישראלי הולך וחוזר למקומות שהיה בו לפני הטבח הרצחני בשמחת תורה. "בימים האחרונים אנחנו במדרון חלקלק והשיח חזר להיות כמו שהיה לפני ה-7 באוקטובר. אנחנו חוזרים לימים השחורים של הקיטוב האינסופי בתוך המדינה".
"אני לא מציע שאף אחד יוותר על אידיאולוגיה שלו. השאלה היא איך מנהלים את הוויכוח. בשעת מלחמה מתנהל שיח במדיה החברתית שאינו שיח של אחים, אלא קצת שיח של אויבים, וזה חייב להיפסק. כל אחד שירסן את עצמו. לא שנצביע על הזולת ונאמר - אתה צריך להפסיק. כולם צריכים להירגע. כל אחד צריך לשאול את עצמו 'מה אני עושה כדי למתן את האווירה ולנהל שיח'. 80% מהמדינה מסכימים על כל ענייני הבסיס. יש קצוות שמושכים את הרוב לצדדים. עלינו לומר - אנחנו לא נימתח לצדדים ולא נהיה מוכנים לשיח שכל כולו נועד לפגוע בזולת. בואו ננהל את הוויכוח בצורה עניינית".
הניסיון להציג את המצב בצורה שאו שמחזירים את החטופים או שמנהלים את המלחמה - אינו נכון. אנשים מנהלים את המלחמה בצורה נבונה ונכונה ואני מקווה שימשיכו כך. אני מקווה שהשמועות שחס וחלילה נכנעים ללחץ בינלאומי, לשנות את תוואי המלחמה ולאפשר יותר פגיעה בחיילים כדי לא לגרום אבדות בצד השני, אינן נכונות. יש כמה סימנים מדאיגים בנושא הזה. צריך לקרוא בקול צלול וברור למוטט ולהחריב את האויב המר הזה, החמאס, כי זה מה שהעם רוצה. תוך כדי מיטוט החמאס אנחנו נצליח לשחרר גם את החטופים".
הוא חושב שחוסר אחדות עלול לפגוע גם ביכולת לעמוד בפני לחצים בינלאומיים בכל הקשור לניהול המלחמה. "אנחנו יודעים לעמוד מול לחץ בינלאומי ועמדנו בו בעבר. כשאנחנו מאוחדים בתוכנו שום דבר לא יכול עלינו. כשאנחנו מתחילים להתפורר, לפגוע אחד בשני, הלחץ הבינלאומי יכול לעשות את שלו".
אחד השינויים שיביא לאחדות, לדעת לייטר, צריך להתחיל בכלי התקשורת. "בערוצי הטלוויזיה יש תחרות מי יאמר את המשפט הכי פוגעני וישסה יותר. לדעתי הם צריכים במקום לחמם את האווירה - לדאוג למתן אותה. שמעתי היום באחד הערוצים את אלעזר שטרן שהיה יכול לתקוף את הממשלה ולמרות שייכותו לאופוזיציה הוא בחר בדרך אחרת. מגיע לו שאפו על כך. אנחנו רואים חיילים שנכנסים למעגל, מברכים אחד את השני עם היד על הראש של החבר. בואו נעשה את אותו דבר. לא לבטל את האידיאולוגיה של השני אבל לייצר מנגנון כדי לנהל ויכוח תרבותי, ענייני, עממי ואמיתי".
הנוסח המלא של המכתב שכתבו יחיאל לייטר ודדי שמחי
קריאה לאחדות בשעת מלחמה בישראל
נשות ואנשי ישראל מולדתנו,
אתם השותפים והשותפות להיסטוריה המפוארת של עמנו ולעתיד מדינת ישראל.
אלו ימים הרי גורל לעם היהודי ולמדינת ישראל, ימים בהם תעוצב מדינתנו והחברה בישראל לעתיד. בשעות אלו, נלחמים חיילי וחיילות צה"ל וכל כוחות הביטחון באויב נתעב וברברי שרצח, אנס, התעלל ושרף אלף ושלוש מאות מאזרחנו, תינוקות, ילדים, נשים וקשישים. רוצחי החמאס ועוזריהם חטפו מאתיים וארבעים אזרחים מבתיהם, ביניהם פעוטות, הטבח המחריד בשבת השחורה בשבעה באוקטובר, הוא עדות חיה לצורך הקיומי שלנו באחדות, ביטחון ונחישות.
בימים בהם אנו ממשיכים לקבור את מתינו, אך מכים בעוז ובגבורה את אויבנו הנתעבים, בימים בהם אנו מגבירים את המאמצים להשיב את שאר חטופינו, מחוייבים אנו להניח את המחלוקות בצד ולפעול כעם אחד, מלוכד ונחוש למען ניצחון ברור ונחרץ במלחמה, שכולל את השבת כל החטופים.
נכון, בתוכנו יש כעס גדול, זעם, ותחושות קשות על שקרה, ועל מה ומי שגרם לכך, לא נתעלם מרגשות אלו, אך בשלב זה עלינו לתעל אותם ליצירת אחדות ולכידות, של עם שהתעשת לאחר המכה הרצחנית שקיבל וכרגע נלחם על גורלו ועתידו.
חשוב לומר בקול ברור ונחרץ, כי אנו נעמוד על כך, שכל הנושאים באחריות לטבח ולמחדל הנורא, מכל רשויות השלטון בתוכן הממשלה, הכנסת וזרועות ביטחון, יעשו את המעשה המחויב והמצופה מהם באופן אישי, ללא היסוס וללא משוא פנים, וייקחו אחריות אישית מלאה, על כל משמעויותיה, ברגע הראשון בו נסיבות הלחימה יאפשרו זאת.
עם ישראל הוא עם חזק, נושא עמו היסטוריה מפוארת של שלושת אלפים וחמש מאות שנים, בהן ניסו להשמידו פעמים רבות. אנו שקמנו מאפר קורבנות השואה, הקמנו מדינה לעם היהודי ועמדנו במערכות ישראל כולן, נעמוד יחדיו וננצח גם במערכה הזו.
אנו קוראים לכולם, מכל הקשת החברתית והפוליטית ומבקשים מכם, אנא הפסיקו את חידוש המהלכים, הפרסומים, השיח ברשתות, שמדרדרים אותנו שוב לפילוג, שנאה ושיסוי בתוכנו.
אנו קוראים מכאן לממשלת ישראל להמשיך במאמצים העילאיים להשבת החטופים, לא להסס לרגע ולמוטט את החמאס ולהשמיד את הרוצחים הברברים, להעמיד את כל המשאבים הנדרשים לצרכי הלוחמים בראש סדר העדיפויות יחד עם מאמצי השיקום בעוטף.
בנינו ובנותינו שנפלו ונרצחו, הם זעקת ההשכמה הכואבת לצורך באחדות בינינו, זעקה שמחברת בינינו בעצב, בשכול, דם וגבורה.
כולנו מצווים כעת לפעול במשותף להוביל את ישראל לתקומה והתחדשות, מתוך המשבר האישי, המשפחתי והלאומי שעברנו. יחד נוכל לכל אתגר, יחד נוכל לכל אויב.
אנו מצדיעים לגבורת תושבי העוטף, שדרות, אופקים, ושאר אזורי העימות בצפון ובדרום. כולנו שולחים תנחומים למשפחות השכולות, תמיכה וחיבוק אוהב לחטופים, לפצועים ולמשפחותיהם. אנו מחזקים את צה"ל וכוחות הביטחון וסומכים עליהם שיבצעו את שליחותם הלאומית ויביסו את האויב הנתעב.
נמשיך לפעול למען אחדות העם
דדי שמחי -אבא של גיא
יחיאל לייטר - אבא של משה