'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו' זה צד אחד של המטבע. הצד השני הוא 'כל המאבד נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו'.
מקרה גלעד שליט מוכיח את הצד השני של המטבע, שהצלת נפש אחת יכולה להחריב עולם ומלואו. ישראל, במקום לאבד את נפשו של יחיא (המן) סינוואר, הצילה את חייו, ובכך אפשרה לו "לאבד את היהודים" ב-7 באוקטובר.
סינוואר הוא אולי הדוגמה לציווי המוסרי לאבד נפש כדי להציל עולם ומלואו, אבל ממש לא היחידה. דובר צה"ל הודיע בסיפוק גדול שוואסם פרחאת חוסל בעזה ב-2 בדצמבר 2023. מה עשתה אותה נפש מאז שוחררה מהכלא הישראלי, שבו מצאה מקלט במשך קרוב לאחת עשרה שנים?
לפי דו"צ, פרחאת אחראי לאסון הנגמ"ש ממבצע 'צוק איתן', שבו נהרגו שישה לוחמי גולני ונחטף חלל צה"ל אורון שאול ז"ל. כמפקד גדוד שג'עייה ב-7 באוקטובר, פרחאת היה האחראי הישיר על רוצחי הנוח'בה שפלשו לנחל עוז, רצחו 13 חברי קיבוץ, 66 חיילים, מתוכם 16 תצפיתניות, וחטפו עשרה אזרחים וחיילים.
פרחאת נתפס ב-1995 (למה לא הרגו אותו?) בדרך לפיגוע התאבדות. על זה הכניסו אותו לכלא הישראלי לכמעט אחת עשרה שנות מאסר (למה רק אחת עשרה שנים?). הרוצח הזה לא נח, ופעל גם מהכלא. בשנת 2002 הוציא לפועל את הפיגוע שבו נרצחו חמישה תלמידי המכינה הקדם צבאית בעצמונה. אחרי שהשתחרר מהכלא הישראלי בשנת 2011, היה אחראי על ירי נ"ט לעבר אוטובוס בנחל עוז, שהרג את הנער דניאל ויפליך. כל המציל נפשות כאלה מחריב עולם ומלואו. זה צריך להיות ברור, אבל זה לא.
קשה לדעת כמה יהודים נרצחו בידי "אסירים" משוחררים וכמה מהם סייעו לרצח של יהודים. צה"ל ושב"כ יודעים בדיוק כמה יהודים איבדו את נפשם בידי רוצחים משוחררים, אבל מעדיפים לשמור את המידע הזה לעצמם.
כמה נפשות נפשעות כאלה שישראל שומרת עליהן מכל משמר עדיין לא שוחררו, נכון להיום כלואים 6,809 "אסירים ביטחוניים" – שם מכובס לרוצחי יהודים ועוזריהם. נוסף לאלה עצורים עוד 4,764 פלסטינאצים, רובם המכריע מיו"ש. יוצא שישראל שומרת על חייהם של 11,573 רוצחי יהודים ועוזריהם, או כאלה ששואפים לרצוח יהודים.
ישראל לא מסתפקת רק בשמירה על חייהם של פלסטינאצים. היא מעניקה להם את מלוא "כבוד האדם" מינוס "וחירותו". לא סתם זכו בתי הכלא למחבלים לתואר "קייטנות". ליתר דיוק, בתי הכלא הפכו ערי מקלט לרוצחי יהודים ועוזריהם, שרבים מהם יוצאים לחופשי בלי שריצו את מלוא עונשם, המגוחך מלכתחילה. מ-1985 עד 2019 שוחררו 14,000 נפשות נפשעות בעסקאות שונות. יותר ממחציתם – 8,000 אנשים – המשיכו לעסוק בטרור כלומר, ניסו, חלקם הצליחו, לרצוח יהודים.
בניית ערי מקלט לרוצחי יהודים שיוצאים לחופשי בריאים ושלמים זה דבר שהדעת לא יכולה לסבול ועדיין, ישראל הצליחה להפוך את ערי המקלט האלה עדות למוסריותה של מדינת היהודים שפועלת על פי הדין הבינלאומי, גם אם הדין הזה מתיר את דמם של יהודים.
אם היא עדיין תקפה, במגילת העצמאות כתוב שהמדינה היהודית אמורה להיות מבוססת על מוסר הנביאים. לפי המוסר הזה, ערי מקלט לרוצחי יהודים בזדון שישוחררו במוקדם או במאוחר הן קטסטרופה אחת גדולה. אם היה ספק שערי המקלט האלה הן קטסטרופה, אחרי ה-7 באוקטובר כבר אין ספק, ולמרות זאת ישראל ממשיכה לשמור על חייהם של רוצחי יהודים, כולל רוצחי נוח'בה מתועבים, שחלקם מטופלים בבתי החולים שלנו כדי להבטיח שזכותם לחיים בכבוד לא תפגע.
מוסר הנביאים, שישראל מתעלמת ממנו, מזהיר שהיחס הזה לרוצחים בזדון, במיוחד מזרע עמלק, עלול להיגמר בחורבן וגלות. הרעיון המקורי של ערי מקלט נועד להעניק מקלט בטוח לרוצח מפני גואל הדם עד שיעמוד למשפט. אם בית המשפט יקבע שרצח בזדון, הרוצח יוצא להורג. הסיבה לכך היא, ככה זה לפחות לפי מוסר הנביאים: "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו".
בעברית עכשווית זה אומר שאם מדינת ישראל תבטל עונש מוות לרוצחים (היא ביטלה), אם היא תבנה חברה נאורה וסבירה (היא בנתה) שאינה "דורשת דם אדם שנשפך – חברה זו מפירה את התנאי שהוא היסוד למתנת הארץ", היא שוללת את זכותה לחיים. לפי המוסר הנביאים לפחות, הביטחון הלאומי, קיומה של ישראל, תלוי בהוצאתם להורג של שופכי הדמים (הציטוט מהרש"ר הירש).
אם היה ספק עד ה-7 באוקטובר 2023, אחריו כבר אין ספק שרק צבא לא יכול לספק ביטחון. כדי להבטיח את קיומה, מדינת ישראל צריכה להתחיל לחשוב ברצינות על האפשרות של חזרה למוסר הנביאים, שבין היתר דורש את חקיקת חוק גאולת הדם.