היזם נועם לניר, איש תנועת 'אחים לנשק', השתתף במפגש חמ"ל התנועה עם כמה מרבני הציונות הדתית לפני מספר ימים.
בתום המפגש הציג בפני המשתתפים את הספר שהוציא לאור על דמותו של אביו, סא"ל אבי לניר, מפקד בחיל האוויר שנפל בשבי הסורי במלחמת יום כיפור.
שוחחנו איתו בערוץ 7 על הספר שהיה חשוב לו להציג בפני משתתפי המפגש, על המחלוקות בחברה הישראלית לאורך השנה האחרונה וגם על סוגיית השבי והחטופים, על רקע מאמר חריף שפרסם נגד עסקת שליט וגם הוא מופיע בספר, סיפור חיים קצר', שמו.
"הסיפור של אבא שלי ידוע ומוכר והסיפור המשפחתי שקדם לו קצת פחות, והוא ארוג בארבעה אירועים בהיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל כשעמדנו על סף מלחמת אחים", אומר לניר כשהוא מסביר את חשיבות הפצת הספר הפורס את קורות אביו.
האירועים עליהם מדבר לניר הם רצח השוטר פולונסקי, שהיה מושתל מטעם ההגנה בבולשת הבריטית ומי שנתן את ההוראה להתנקש בחייו בחשד לשיתוף פעולה ובגידה היה אליהו לנקין, דודו של אביו של נועם, בה בשעה שפולונסקי עצמו היה דודה של אימו. האצ"ל לקח אחריות על ההתנקשות בחייו ולימים, 23 שנים אחר כך, אם הרוצח ואם הנרצח עמדו מתחת לחופת ילדיהם, אבי ומיכל.
אליהו היה גם ראשון מוסגרי הסזון ונשלח לאריתריאה משם נמלט והגיע לפריז ופיקד על האצ"ל באירופה והיה ליזם שמאחורי רכישת האלטלנה. אביו, אבי ז"ל, היה אז ילד שצפה בטיבועה של האוניה מבלי לדעת על סירוב הפקודה ההמוני של טייסי טייסת 101 לבצע את משימת ההפצצה, כאשר לימים הוא עצמו פיקד על הטייסת.
אירוע נוסף הוא עמידתו של סבו של נועם בראש פלוגות בית"ר בשנות השלושים ובקיץ שנת 1940 עולים חברי קיבוצי ומבצעים בהם פוגרום, רוצחים את אחד מאנשיו ו"בתוך אותם סיפורים ראוי שנפיק לקחים לימים האלה", אומר נועם ומתמקד בהחלטת סבו לאחר שהורסים וגודעים את מפעל חייו והוא לא מתחשבן עם איש, מבין את גודל השעה ומתגייס לצבא הבריטי כחלק מהצורך להיאבק בצבא הנאצי, מבלי שיידע שאחריתה של המערכה הוא ניצחון על הנאצים, ומבלי שיידע שהוא ישוב מהמלחמה.
"ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. לא תהיה מלחמה בגרמניה הנאצית אבל תהיה מלחמה באויב נאצי אחר. לא יהיו תאי גזים אבל ישחטו תינוקות במיטותיהם ויאנסו נשים בברוטאליות", אומר נועם לניר הקורא ללמוד לקח מתבניות השיקולים של הימים ההם על העת הנוכחית ואנחנו שואלים אם ניתן לקחת תובנות מאירועים מטלטלים לימי שגרה, ולניר מעביר אותנו להתבטאויותיו של נתניהו נגד אוסלו:
"מישהו אמר שמאז ערב רצח רבין לא הייתה הסתה נגדו כמו בימים האחרונים. אנחנו צריכים לחבק איש את אחיו. יש לנו חיילים בחזית", הוא אומר ומספר על פגישה שקיים אתמול עם הרב אייזמן במשך שעה. "24 מצאצאיו וחתניו עכשיו בשירות, הוא שכל שני נכדים שביעי לאוקטובר. זה הזמן לעסוק באוסלו במקום לרכז את כל הכוחות למען המערכה המורכבת שעומדת בפנינו? אני נגד הפגנות בעת הזו. אני יוצא לעצרות של משפחות החטופים כדי לחבק אותם, אבל מעבר לזה אני נגד הפגנות, הסתה, שיסוי וחשבונאות".
"יש 180 אלף מפונים מגבול לבנון כבר יותר מחודשיים, ואתה מתעסק במה שהיה בהסכמי אוסלו?", שואל לניר את נתניהו. "עזוב, תדאג רק להכניע את החיזבאללה ואל תספר לי שהוא מורתע. איך האנשים היקרים האלה חוזרים לגור שם בביטחה. אם הם לא יחזרו לגור שם בביטחה הפרויקט הציוני בסכנה כפי שהוא לא היה".
לנוכח דבריו אלה אנחנו מבקשים מלניר את התייחסותו לדבריו של אהוד ברק המתכנן את שיבת ההפגנות והמחאות בדרכים מתוחכמות שיסתירו את הקשר הפוליטי להפגנות העבר, ובלבד שיביאו להפלת ממשלת נתניהו.
לניר משיב ואומר כי בעיניו אהוד ברק אינו אלא "קשיש לא רלוונטי שהיה ראש ממשלה לפני 25 שנה ואחרי שנה וחצי נבעט, והיחיד שאימץ אותו לחיקו כשר ביטחון זה ביבי. כמו שאני לא מתייחס לאנשים שמצייצים לי בפייסבוק וברשתות איומים על כך שאני והחמאס תכננו את הטבח, כך אני לא מתייחס לאהוד ברק בעת הזו. מעמדו של אהוד ברק לא דומה למעמדם של ראש ממשלה נשיא שר ביטחון וכו'. ברק פועל לא נכון ואני מגנה אותו על הקריאות האלה, אבל הוא לא ראש הממשלה שלי".
"בעת הזו אני מביט בגנץ ובאיזנקוט ובדדי שמחי ויחיאל לייטר, אלה דמויות מופת שלי היום. תתקדמו", קורא לניר להנהגה בישראל. "הייתי בנוער התחיה ויחד עם דניאלה וייס הייתי בימית והתנגדתי ליציאה מסיני גם התנגדתי להתנתקות כפי שהיא הייתה וביבי הוא שהצביע בעדה ומירי רגב דיבררה אותה. כמו שאני לא בא בחשבון עם מירי רגב אני לא בא בחשבון עם אהוד ברק".
הדרך לקחת את האווירה המיוחדת של ימי חירום אלה לימי השגרה היא "באחריות אישית גדלה", כלשונו של לניר. "הדם של ילדינו נשפך. צביקה לביא שנפטר הלילה מפצעיו הוא ילד שלי, משה לייטר וגיא שמחי הם ילדים שלי וצריך לזכור את זה ולא לתת למסיתים ולמפלגים, כי אנחנו חוזרים לימים שבין עשרה בטבת לתשעה באב".
לניר שב ומבקר בדבריו את דברי נתניהו ואנחנו מזכירים כי מאז יום הטבח בבוקר שמחת תורה נמצא נתניהו תחת מתקפה אינסופית של האשמות שמקשות גם עליו לנהל את המערכה על אתגריה הרבים. "הוא לא היחיד שנמצא תחת מתקפה בלתי פוסקת", משיב לניר. "הוא ראש הממשלה כבר 14 שנה כמעט ברציפות. שיאטום את עצמו מקולות רקע ויתמקד רק בהכנעת החמאס, בהחזרת החטופים ובהשבת האזרחים לצפון ולמערב הנגב. שלא יסיח את דעתו מהאתגרים הגדולים, ואם יצליח בכך יזכה להערכה גדולה יותר".
עוד אנחנו שואלים את לניר על המאמר שפרסם בתקופת הקמפיין לשחרורו של גלעד שליט, מאמר בו ביקר בחריפות את המחיר הכבד אותו משלמת ישראל בעסקה לשחרורו, מאמר המופיע גם בספר אודות אביו, שכזכור נפל גם הוא בשבי ושם הומת בעינויים.
על מאמר זה אומר לניר כי היה לו לא פשוט לכתוב ולפרסם אותו שכן הוא נכתב אחרי שמשפחת שליט פנתה אליו בבקשה לגייס אותו למאבקה. הוא הבין את המחיר הכבד שיש כוונה לשלם ו"לא רק שאני לא מצטרף למאבק אלא שאני גם כותב מאמר נגד".
"כל אימא תפקידה להרעיד שמים וארץ. אי אפשר לשפוט אם, אבל תפקידו של ראש ממשלה הוא לנהל מדיניות בעבור כלל ישראל", אומר לניר ולשאלתנו אודות לעסקת כולם תמורת כולם הוא מציג תרחיש קיצון שגם הוא לכאורה יכול להביא לשחרור החטופים אם רק תסכים ישראל להסיג את עצמה מהנגב ולמסור אותו לחמאס ולשחרר 7000 מחבלים כולל אנשי הנוח'בה מבצעי הטבח. מהלך שכזה אולי יביא את החטופים הביתה, אבל יהיה הרסני לעתידה של ישראל ולא ניתן לקבלו. "באותו רגע זה סוף הפרויקט הציוני", הוא אומר ומגדיר את עסקת שליט כ"מעשה טירוף".
אנחנו שבים לשאלה אם ניתן להעביר את הרוח האחרת ששררה סביב שולחן המפגש בין רבני הציונות הדתית לאנשי 'אחים לנשק' גם לימים שאחרי המלחמה, האם המחלוקת בין 'אחים לנשק' לביביסטים תיראה אחרת? לניר מבקש לערוך הפרדה בין הציונות הדתית לביביסטים וכשאנחנו מבקשים לדבר דווקא על הגרעין הקשה, קרי הביביסטים, הוא משיב: "אני מבקש שלא להתייחס לזה בימים אלה כי דעתי הנוכחית לא תתרום לשיח ואני מבקש שלא להביע אותה". על תשובתו זו אנחנו מעירים שעולה ממנה החשד שמא אנחנו בדרכנו לאותו סוג של ויכוח בין קצוות, ועל המריבות הוא אומר "לעם היהודי יש גנטיקה דפוקה", של מריבות החל מתקופת המרד הגדול דרך אלפיים שנות גלות ועד המחלוקות בתוככי גטו ורשה.
לקראת תום הדברים מעיר לניר ומציין כי הוא אינו מראשי 'אחים לנשק' ולמאבק הציבורי הגיע דווקא כמי שארגן את מחאת לוחמי יום כיפור ולמעשה הוא משתדל לפעול באופן עצמאי בדעותיו.
לשאלתנו אודות המחלוקת בתוך קבוצת הורי החטופים כמי שאביו היה בשבי וכמי שהתבטא על עסקת שליט, משיב לניר ואומר כי "לא ניתן להיכנס למחלוקות בין הורים שהילדים שלהם נחטפו בוקר אחד מהמיטה שלהם. אלו ילדים, נשים וקשישים שאינם שבויי מלחמה. אבא שלי היה סא"ל שאומן ליפול בשבי, הדריכו אותו לקראת נפילה בשבי, הוא נצר את הסודות הכמוסות ביותר של מדינת ישראל ומסר את נפשו ומת בעינויים קשים. היום אנחנו בפני דילמות שאנחנו לא מסוגלים להכריע בדעתנו מה נכון ומה לא, מה צריך ומה לא. הכול חדש לנו ומעולם לא היה לנו. טבח שכזה לא היה אף פעם. קשה לי לגבש דעה מוצקה לגבי מה שלא היה אף פעם".