הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, התארח אמש בכאן מורשת ועמד על שורש המאבק של יוון – ישראל ושורש המלחמה הנוכחית.
פרופ' כהן פתח וציין כי הניסים שקורים במערכה כיום, המונעים מאיתנו אבידות קשות יותר, הם באותם סדרי גודל של ימי החנוכה. אלא שהניסים הללו ניתנים להסבר בדרך הטבע, עליונות אוירית, וטורי טנקים, ועוד, ולפיכך מי שלא רוצה לראות את יד ה' יכול בהחלט שלא לראות. זהו יסוד האמונה והבחירה החופשית, שהיא היא הנותנת מעלה לאדם הבוחר להאמין ולתלות הצלחתו בידי ה' והיא המקשרת אותו לבוראו. אם היינו חווים ניסים החורגים מדרך הטבע, לא היתה שום מעלה בכך שהיינו משייכים זאת לבורא. אולי בעוד מאה שנה בפרספקטיבה היסטורית, יתארו תקופה זו באותן מילים בדיוק הנמצאות בנוסח על הניסים. גם נצחונם בזמנו התנהל בדרך הטבע והיה ניתן להסבר טבעי ורק בדיעבד הופנם כיד ה'.
פרופ' כהן אמר כי מלבד המלחמה והניצחון, היוונים ביקשו להיאבק בנקודה פנימית ביותר של העם היהודי. אולי נקודה זו היא המזריחה עליו אור גדול ושומרת על שרידותו במקום בו אימפריות הלכו ונעלמו. אולי היא גם שורש המלחמה של החמאס בעם היהודי – שנתנו למלחמתם את השם 'מבול אל אקצא', ולא 'מבול עוטף עזה', וגם לא 'מבול דרום ישראל'. רק ישראל מתעקשת לקרוא למלחמתה 'חרבות ברזל' ללא משמעות מעבר למשמעות צבאית – טבעית.
פרופ' כהן שאל כמה שאלות בשורש המאבק: א. הגמרא שואלת מדוע אנו מברכים על נר חנוכה, 'וציוונו', בזמן שמצווה זו נקבעה על ידי חכמים בלבד? הגמרא משיבה שמכיוון שכתוב בתורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" נחשב הדבר כאילו גם דברי חכמים הם ציווי של ה'. שאלה שניה, מה פשר הגזירה 'כתבו לכם על קרן השור כי אין לכם חלק באלוקי ישראל'?. גם לנו אין חלק באלוקי ישראל – אנו עובדים אותו ומקיימים מצוותיו אך איזה חלק יש לנו בו? שאלה שלישית, אנו מבינים את גזירת היוונים נגד מצוות השבת ומצוות המילה שהן מצוות יסודיות ביהדות. אך מה פשר הגזירה נגד מצוות החודש שהיא קביעת המועדות, שהתנהלה די בהיחבא עם מספר מצומצם של חכמים ועדיהם? היה אפשר לגזור על מצוות מקיפות אחרות כמו כשרות ועוד.
פרופ' כהן השיב לשלוש שאלות אלו על פי דברי אסופת מערכות, ולפיו, היוונים ביקשו להפוך את העם היהודי לעם ככל העמים, ואולי אף להתייוון. במסגרת זו ביקשו לעקור מהם את המשמעות הרוחנית והטהורה של התורה. לדידם, יש לתפוס את התורה כחכמה ככל החכמות, כפי שהם פיתחו את הפילוסופיה היוונית, ובמקביל לשכלל את חיי הגוף וההנאה. אך אצל העם היהודי התורה אינה מדע, אינה היסטוריה ואינה חכמה ככל החוכמות. כדי לחדד ההבדל, יש קוריוז המספר כי פילוסוף יווני חשוב התהולל במסיבה ועשה מעשים מגונים. שאלו אותו כיצד הוא מרשה לעצמו להתנהג כך. הוא השיב, 'האם מורה לגיאומטריה צריך להיות משולש?'.
אצל העם היהודי זה שונה. אפילו כיום רב ותלמיד חכם הבקיא בכל התורה ופוסק הלכה, אם יתברר שהוא חוטא בענייני עריות או שוחד, הרי שלא נרצה לקבל תורה ממנו. מדוע? הרי הוא נשאר בקי באותה מידה כפי שהיה לפני חטאיו? אלא שהתורה בעם ישראל – תכליתה זיכוך פנימי, טוהר, ניקיון כפיים ומידות טובות. זה הרבה מעבר לידע. את התכונה הזו ביקשו היוונים לעקור כי היא הציקה להם כנראה, כפי שכל עמדה מוסרית מציקה ומכבידה לכל מי שפועל כנגדה.
פרופ' כהן אמר שנקודה זו משיבה למעשה לשלוש השאלות: מדוע את ענין "לא תסור" לומדים דוקא בחנוכה? כי זה היה שורש המאבק. חכמים יכולים להתעלות לרמה רוחנית כזו שהציווי שלהם יהיה כמו ציווי אלוקי. ומכך גם נבין את הגזירה – אין לכם חלק באלוקי ישראל. מצוות חכמים הם בהחלט חלק באלוקי ישראל, והשיא של חלקם זה הוא – החודש. קביעת המועדים, שבהם חכמים קובעים האם יום ספציפי יהיה ראש השנה וממילא יהיה יום של קדושה ואיסור מלאכה, או שמא היום למחרתו. הקב"ה מקבל קביעתם אפילו שוגגין אפילו מזידין. וזהו ה"חלק באלוקי ישראל". השיא שלו הוא כל הפיתוח של התורה שבע"פ, בו נותן הקב"ה לעמו לקבוע מה היו כוונותיו בתורה שבכתב (ראו תנורו של עכנאי).
החמאס נלחם בעם ישראל לא על טריטוריה. הוא זרוע ארוכה של איראן. איראן לא נלחמת עם ישראל על טריטוריה, אלא על משהו הרבה הרבה יותר עמוק שבא לידי ביטוי בשם מלחמתם – 'מבול אל אקצא'. אולי לא בכדי אנו רואים קצינים בכירים בכל הדרגות, לא חובשי כיפה בהכרח, המדליקים בימים אלו נרות ומדברים על מכבים וחשמונאים ומרגישים שהם חלק ממשהו נצחי וגדול יותר. אולי לא בכדי עשרות עשרות של מחבלי חמאס איבדו את הרוח להילחם עד מותם בהבינם שהמצווה הדתית שמכרו להם לא באמת ראויה להילחם למענה. זהו 'מסרת טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים בימים ההם ובזמן הזה.
להצלחת חיילינו, לרפואת פצועינו ולהשבת כל חטופינו. אמן.