מאות מחבלים מסגירים את עצמם לידי חיילי צה"ל במהלך המלחמה, מאות אחרים נשבים תוך כדי קרבות. אלה ואלה הופכים מהר מאוד למקור מודיעיני ומידע שנדלה מהם עובר מיידית לכוחות בשטח.
איך חוקרים מחבלים תוך כדי קרבות בבהילות זמן מיידית? על כך שוחחנו עם בכיר השב"כ לשעבר יוסי אמרוסי, מי שבמשך עשרות שנים התמודד עם אתגרים ביטחוניים, בעיקר בגזרת עזה.
בפתח דבריו מציין אמרוסי כי בסבבי הלחימה הקודמים לא נלכדו עצורים רבים ומדום כך הסוגיה לא באה לידי ביטוי כפי שהדברים קורים כעת כאשר מאות מחבלים נלכדים בידי גורמי הביטחון והמודיעין הישראליים. במערכה הנוכחית, מסביר אמרוסי, היו שלושה סבבי מחבלים שנלכדו ונחקרו: הנחקרים הראשונים הו מחבלי הנוח'בה שהשתתפו בטבח ונלכדו בימים הראשונים. בהמשך היו אלה במחבלים שנתפסו תוך כדי תנועה במסדרונות ההומניטאריים כאשר ניסו לעבור מאזור לאזור, והקבוצה השלישית זו הקבוצה שנתפסת בימים האלה בעשרות ומאות.
"הצבא והשב"כ הוריד לשטח חוקרי שב"כ וחוקרי יחידה 504 של אמ"ן, והם מבצעים את התחקור כבר בשטח ומעבירים אותו לכוחות בשטח. בהמשך הנחקרים עוברים למתקני החקירות של השב"כ ושם מנסים להמשיך לאסוף מהם מודיעין טקטי ואסטרטגי. למשל, אנחנו יושבים מול נחקר שגר בחאן יונס והוא מספר על מה שהוא יודע ולא רק על מה שהוא עצמו עשה. הוא יודע על בתים ממולכדים, על פירים, בורות שיגור ועוד, והמידע עובר לכוחות בשטח בתוך שעות ספורות והמג"ד והמ"פ בשטח יודעים איפה יש לו סכנות. אנחנו לא יודעים הכול אבל המידע שאנחנו מעבירים מציל חיים".
אמרוסי עצמו גויס למילואים בשבועות האחרונים של המערכה ובימים הללו עסק בחקירת המחבלים עצמם, ואנחנו שואלים אם מחבלי חמאס שמתגלה כגוף מתוחכם הרבה יותר ממה ששיערנו "מזמרים" בנקל או מנסים תעתע בחוקריהם. "חקירות זה מקצוע. החוקרים מאוד מנוסים. שלושים שנה עסקתי בלוחמה בטרור העזתי. חקירה כוללת מאבק מוחות שכנוע ותחבולות ותופתע לשמוע שרוב הנחקרים מדברים. הם מבינים שהעסק כבר גמור ואין להם כבר מה להפסיד, אין סיבה להחזיק מעמד. משכנעים שכדאי להם לסיים את החקירה לספר מה שיודעים וללכת לכלא".
מוסיף אמרוסי ומספר על כמות המידע שנאסף מכל מחבל ומחבל: "החוקרים "כותבים ספרים" מהמודיעין שאנחנו מקבלים מהם. רק מהחשמלאי שחיווט את חוטי המחשמל במנהרות אפשר לקבל כמות מידע אדירה, והוא נותן את המידע. אנחנו חקורים אותו, בודקים את המהימנות שלו ומעבירים לכוחות ובתוך דקות או שעות זה מגיע ללוחמים בשטח".
האם כחוקר שהשתתף בחקירת הנוח'בות הוא הופתע מהממצאים? "הופתעתי מרמת האכזריות. לא ראיתי רמת אכזריות כזו, אולי למעט מקרה משפחת פוגל ורצח שלהבת פס, אבל לא ראינו בכמות כזו אכזריות רבה כל כך".
מקורה של האכזריות הזו, אומר אמרוסי, מתחלק לשלושה ערוצים: "הדתיות הקיצוניות, הסתה במדיה וברשתות החברתיות והחינוך מגיל אפס. הם וגם הילדים ביו"ש מתחנכים לשנאת יהודים והשמדת מדינת ישראל ועם ישראל. ראה מה כוללת קייטנת חמאס. כשילד ישראלי הולך לבריכה ולכדורגל בבריכה, הם מתאמנים בנשק כדי שכשיגדל ישמש כלוחם נגד היהודים".
במעט קטעי החקירות שנחשפו לציבור נדמה היה שכל נחקר משווה לעצמו פני אומלל שמספר רק על מעשיהם של האחרים ולא על מעשיו שלו. אמרוסי מציין כי גם כאשר הם מספרים זה על זה המידע חשוב וטוב לנו כמודיעין שנאסף, אבל ההודאה של הנחקר לא מסתיימת במה שעשה האחר ומגיעה גם למעשיו שלו. "לפעמים עוד לפני שאשאל אותו מה הוא עשה אבקש ממנו את כל המודיעין שיש לו, אבל הם בסוף מודים גם על המעשים של עצמם וישלמו על כול המעשים".
על הבעייתיות שעשויה להתפתח במהלך משפטם של המחבלים, משוכנע אמרוסי כי ישראל לא תצטרך להגיע לרמת דקדקנות פרטנית והוכחה ברמת הרוצח הספציפי שרצח נרצח ספציפי על מנת להפליל אותו. "יש הרבה חשיבה איך להגיע למצב שבו משפטית לא יהיה צורך בהוכחת רצח ספציפי. אם נאשים את כולם בסעיף השמדת עם לא נצטרך להוכיח שמפלצת בשם מוחמד רצח את היהודי פלוני, אבל את זה נשאיר למשפטנים".
על ההתייחסות לכל מחבל ורמת "בכירותו", אומר אמרוסי כי "כשפוגשים אותם בשטח בין ההריסות הדבר הראשון הוא ניסיון לאמת את הזהות שלהם כדי שנדע מי האיש שמולנו. אחר כך, על ידי המודיעין שיש לנו אנחנו יודעים את המעמד שלו ואם הוא איש חמאס או לא ומה המעמד שלו בתוך החמאס, ואת הערכיים ביותר מטיסים למתקנים כדי לחקור לעומק, ומי שלא קשור ממתין באחד מבתי הכלא בארץ עד שיתברר גורלו".
על אתגר איסוף המודיעין מסכם אמרוסי ואומר כי מדובר ב"אתגר משמעותי ומאוד חשוב של יחידה 504 של אמ"ן ורכזי שב"כ שעושים ימים ולילות ללא הפסקה, כי המודיעין הזה יקר מפז. אפשר להצביע על מקומות ספציפיים שבהם מנענו מחיילים להיכנס לבית ממולכד שעה או שעתיים לפני שאמורים היו להיכנס אליו. זה מידע מציל חיים".