בתחילת זמן קיץ הצטרף בחור חדש לשיעור א'. התיישב בקדמת הכיתה והקשה קושיות דקות במהלך שיעורי העיון. בחור מתמיד, חריף ומאיר פנים. המוצא האמריקאי ניכר באופיו ובבית גידולו, אך נלווה להזדהות עם הישראליות ורצון עז להיות חלק מהחבורה.
כעבור מספר ימים פנה אלי אלישע, והציע ללמוד חברותא. "נלמד בשבת אחרי הצ'ולנט, זה הזמן הכי קשה", הציע בעיניים בורקות. בשבת בצהרים בית המדרש ריק והבטן מלאה וכמהה למנוחה.
הספר שרצה ללמוד לא היה אורות התורה או רמב"ן על התורה ואפילו לא גמרא. אלישע הציע שנלמד מהרש"א על הסדר, כהשלמה לדפים שלמדנו במהלך ימי החול. אם מחפשים אתגרים בלימוד, אז עד הסוף...
בהמשך, לקראת החזרה מהצבא, הציע שנלמד חברותא בעיון, ונעניתי בשמחה. למדנו באותה שנה שני סדרי עיון ארוכים כל יום. תמיד היה מלא התלהבות – יחד עם קור רוח שליווה אותו תמיד. הלימוד היה אינטנסיבי וחריף. אלישע היה מקשיב בנחת לכל טיעון, חושב על נקודת תורפה, מנסח אותה ומשיב.
נדמה שלא שוחח איתי מאומה בזמן הלימוד, מלבד פעם אחת שהזכיר את הסיפורים על למדני ליטא שלמדו בזמן שרגליהם טבולות בדלי מלא קרח, כדי שלא יירדמו. אלו היו גיבורי התרבות שלו, ודבק בדרכם בשמחה, בהתלהבות ובעוצמה.
בהמשך התווספו אליהם גיבורים נוספים, ועוד עולמות רוחניים התווספו לאישיותו. נישואיו הנביעו ממנו כוחות נפש וכוחות חיים נוספים. אשתו הדס תבדל"א היתה ועודנה בת-בית בבית משפחת הרב עוזי והרבנית ברוריה ביננפלד, ודרכה דבק גם ברב דרוקמן זצ"ל, במשנתו ובתורתו.
אותה מסירות לעבודת ה' שאפיינה אותה כבחור ישיבה לא כהתה בכהוא זה בהיותו מתכנת בחברת היי-טק. מסירות ללימוד תורה רציני ומגוון, מסירות לתפילה ועיסוק מתמיד בשאלות חינוכיות וערכיות – כל אלו ליוו אותו גם עשר שנים ויותר לאחר עזיבת הישיבה.
אלישע המשיך לדבוק בישיבת ירוחם – שהיתה רחוקה ממקום מגוריו – ברמה שאינה מוכרת ומצויה כלל. באינספור חגים ושבתות המשפחה הענפה עלתה על שני רכבים ונדדה מחריש הצפונית דרומה לירוחם. אלישע שמע אינספור סדרות שיעורים מבית הישיבה, פיזם את הניגונים שליוו את התפילות בישיבה והרבה להתייעץ עם רבותיו-רבניה.
התמסרותו לעבודת ה' התבטאה לא רק במשבצות של קודש בלו"ז – אף אם רבות הן. יושרה מוחלטת בענייני דעלמא ומסירות לעבוד במלוא כוחותיו אפיינו את יומו כאדם עובד. אלישע מצא את מקומו במילי דעלמא כבן-בית, ואף שם מצא בבואה של עולם הישיבה, בבחינת "בכל דרכיך דעהו". פעם כתב לי: "אני תמיד הרגשתי שלפתור בעייה או באג בתוכנה זה דומה למציאת תירוץ לקושיה חזקה בגמרא, מבחינת התחושה וההנאה..." – אם כי כמובן לימוד גמרא כרוך בחוויית קדושה שקשה למצוא בעיסוקי החול.
יחד עם עוצמות גדולות, אלישע היה פתוח לבחון עמדות וללמוד מאחרים. היה לו חשוב ללבן עמדות למדניות, הלכתיות, ערכיות ומחשבתיות, ולהמשיך לגדול ולהתפתח.
העוצמות, הבהירות והיושרה שלו תמיד יחסרו לנו, יחד עם החברות הפשוטה.