הבבליים הטילו מצור על חומות ירושלים בעשרה בטבת, אולם רק לאחר כשנה וחצי, ביז' תמוז, נפרצו החומות.
מדוע נקבע יום צום בעשרה בטבת? מפני שהחורבן אינו מתחיל רק ברגע שהאויב פורץ את החומות אלא כבר בעת שהוא עומד בשער. מבט חומרי רואה רק את האויב הגלוי והנוכחי, מבט רוחני מזהה תהליכים עוד לפני התרחשותם.
בעם ישראל ישנם נביאי חורבן ונביאי נחמה. תפקידם של נביאי החורבן הוא להתריע כאמור בפני סכנות עתידיות (כזה היה תפקידו של הנביא ירמיהו), ותפקידם של נביאי הנחמה הוא להביט אל הטוב העתידי (כזה היה תפקידו של הנביא זכריה). בין כה וכה, זהו תפקידם של הנביאים – לשאת את העיניים מעבר להווה.
לצערנו גם בדורנו חווינו חורבן; גם בדורנו התעלמנו מן האויב שעמד בשער ונרדמנו מול המפלצת שמאחורי החומה. אולם לא אלמן ישראל וגם בדורנו יש מעין נביאי חורבן ונחמה. נביאי החורבן הם אותם אלו שזיהו נכונה את התהליכים והסכנות – ולמרות שלא הקשיבו להם בזמנם – נתפלל שכעת קולם ישמע ברמה.
נביאי הנחמה הם כל אותן דמויות מופלאות שמתגלות כעת, שמצליחות לשאת את העיניים מעבר לצער הפרטי של ההווה, ומעניקות השראה לכולנו להביט אל הנצח. אליהו ליבמן, צביקה מור, הדס לוינשטרן, איריס חיים ועוד ועוד – נביאים ונביאות שכאשר אנו שומעים אותם, אנו שומעים את דברי הנביא זכריה: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".