שרה וספי איבדה את בעלה יואב במלחמת יום הכיפורים, את בנה ארנון במלחמת לבנון הראשונה ואת נכדה שנקרא על שמו בקרבות ברצועת עזה.
וספי השתתפה בפגישה עם ראש הממשלה וסיפרה ל'כאן חדשות' מה ביקשה ממנו. "ביקשתי שלא יעצרו. שימשיכו עד שיסיימו את היעד שקבעו בתחילת המלחמה. אמרו שיגיעו עד מיטוט החמאס וביקשתי שלא יעצרו כדי שלא אצטרך, חלילה, לאבד גם נין".
"אנחנו יודעים שאם המלחמה לא תימשך ולא ימוטטו את החמאס אנחנו נחזור לאותו מצב. עוד סבב ועוד נופלים ואין לנו את הכוחות לזה ואין צורך בזה. אסור שזה יקרה. כבר למעלה מ-20 שנים יישובי עוטף עזה סובלים ומגיע לכולנו - לכל עם ישראל - שיהיה שקט", אמרה וספי.
היא שיתפה בסיפורה הטראגי. "במלחמת ששת הימים גרנו בנחל עוז. יואב היה איש קבע ושימש מ"פ בגדוד 9. היתה תקופת ההמתנה והוא שלח את הג'יפ להביא אותי עם ארנון מנחל עוז. כשהגעתי אליו הוא אמר לי שני דברים: 'שרהל'ה יקירתי, לכל כדור יש כתובת. הכתובת שלי לא רשומה" והאבסורד הנוסף 'ארנון כבר לא יצטרך להילחם ואולי גם לא ללכת לצבא'. הוא טעה טעות מרה".
"הגלויה האחרונה שקיבלתי מיואב, יומיים לפני שנפל במלחמת יום כיפור, היה 'התחלתי להאמין שיש אלוהים בשמיים'. עברו עלי ימים קשים מאוד. אני חזרתי ואמרתי 'חתמתי כי יש אלוהים בשמיים - ופעם שנייה זה לא יקרה'", הוסיפה.
היא נזכרת בשיחה האחרונה עם נכדה. "עכשיו זו הפעם השלישית בכל התקופה כל כך חרדתי ודאגתי לארנון. בשמחת תורה הוא התקשר אלי בדרך ואמר 'סבתא, אני נוסע לרצועת עזה'. שאלתי אותו 'קיבלת צו 8' והוא ענה: 'מי צריך צו 8? אני יודע לאן אני נוסע ולמה אני נוסע'. לפני שהוא נכנס לעזה, ויום לפני שקיבלנו את ההודעה המרה הזאת, הוא צלצל לי שוב. ואמרתי לו 'אתה על חוף הים, תהנה'. אז הוא אמר, 'סבתא, אני עכשיו נכנס. אני לא אוכל להתקשר יותר'. הבנתי שהוא לא יוכל להתקשר כי הם יהיו מנותקים. אבל הוא כבר באמת לא יכול להתקשר עוד".
את השיחה סיימה במסר לעם ישראל: "אני מבקשת לשמור על האחדות שלנו פה, כי אנחנו נותנים את הכוחות לחיילים להילחם. זו הבקשה שלהם כדי שלא יאבדו את המוטיביציה".