צריך לקוות שרוב היהודים מסכימים עם ארנון איתיאל, שמדבר על ה-7 באוקטובר 2023 במונחים של לפני ואחרי הספירה, ומה שהיה לפני השואה בנגב לא יכול להיות אחריה.
נראה שאלה שמדברים על "היום שאחרי" מתכוונים פחות או יותר לאותו דבר.
על אחד הדברים שצריכים להשתנות אחרי הספירה דיבר נתניהו לפני הספירה, בפגישה שלו עם קנצלר גרמניה אולף שולץ, שהתקיימה בברלין, בחודש מרץ 2023. נתניהו אמר אז לקנצלר ש"ישראל היא דמוקרטיה ליברלית והיא תישאר כך". מסתבר שליברליזם זה לא עניין זניח לאנשים משועממים.
הליברליזם שתחילה התמקד בחֵירוּת ואושר ואחר כך בחירות ושוויון של הפרט, אומר שתפקידה של מדינה דמוקרטית ליברלית לשמור ולהגן על כל מה שכלול בתוך "כבוד האדם וחירותו" של כל אזרחיה. זה אולי נשמע סביר עד היום האחרון לפני הספירה. מתישהו אחרי הספירה הליברלים, במיוחד אלה מהימין, יצטרכו להחליט סוף סוף במה הם בוחרים, במדינה יהודית או בדמוקרטיה ליברלית.
זה לא חדש שיש בעיה עם הליברלים, שאף פעם לא היה ברור להם אם הם ימין או שמאל, שמרנים או פרוגרסיבים, ולכן החליטו שהם "מרכז". יש בעיה כאשר גם בנימין נתניהו וגם יאיר לפיד רוצים שישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית. יש בעיה כאשר יעקב ברדוגו הליברל אומר שרובי ריבלין הליברל היה נשיא נורא, ומשה שלונסקי הליברל אומר שריבלין הליברל היה נשיא יוצא מן הכלל. יש בעיה כאשר ליברלים כמו לימור סמימיאן דרש רוצים לחזק את הזהות היהודית של ישראל וליברלים כמו שאול אמסטרדמסקי רוצים לאיין אותה.
זה לא מקרה ששנים לפני הספירה נסיכי הליכוד הליברלים – בני בגין, דן מרידור, ציפי ליבני, לימור לבנת וכיו"ב, מצאו את עצמם בשמאל. זה גם לא מקרה שאוריאל לין הליברלי מהליכוד ואמנון רובינשטיין הליברלי מ'שינוי', הצליחו להעביר את 'חוק כבוד האדם וחירותו', מתוך ידיעה שאהרון ברק ישתמש בחוק הזה כדי להפוך את ישראל לדמוקרטיה ליברלית על סטרואידים. זה גם לא מקרה שדווקא בשנת 1992, השנה שבה עבר החוק שאיפשר את המהפכה החוקתית, 'שינוי' התאחדה עם מפ"ם ורצ ולא עם הליברלים מהימין.
מקרה הנסיכים ומקרה לין מספיקים כדי ללמד אותנו שהליברלים, שהיו פעם האויבים של הסוציאליסטים, הפכו לחברים הכי טובים שלהם. זה אומר שאחרי הספירה צריך כבר להיות ברור שאי אפשר יותר להיות גם וגם, גם ימין ליברלי וגם שמאל ליברלי.
יכול להיות שליברלים מהימין יגידו שאני מדבר שטויות, שאין בכלל סתירה בין מדינה יהודית דמוקרטית לבין דמוקרטיה ליברלית. אבל אם יש בכלל משמעות יציבה למילים, להגדרות, מי שיקרא את 'מניפסט אוקספורד' משנת 1947 והמעודכן משנת 1997, וגם את 'המניפסט הליברלי של אנדורה' מ-2017, יוכל להבין בעצמו שאין באמת הבדל גדול בין המטרות של 'האינטרנציונל הליברלי' שנולד על ברכי 'מניפסט אוקספורד', לבין המטרות של 'האינטרנציונל הקומוניסטי'. הליברלים והקומוניסטים רצו תמיד גלובליזציה של אידאולוגיה גלובליסטית. אידאולוגיה כזאת מחייבת את מי שבאמת מאמין בה לוותר על מדינה יהודית, שעומדת בסתירה למדינה דמוקרטית ליברלית של כל אזרחיה, שהסיכוי שלה לשרוד כאן שואף לאפס.
המניפסט הליברלי של אוקספורד מ-1947 מצפה מכל המדינות שחברות בארגון בינלאומי כמו האו"ם למשל, לציית לארגון, שתפקידו לוודא נאמנות לעיקרי האמונה הליברלים. 'מניפסט אוקספורד' המעודכן דורש שמדינות החברות בארגון כמו האו"ם, יאפשרו הגירה חופשית, יתחילו לוותר על ריבונותן בכך שיאפשרו את קיומן של 'קהילות' אוטונומיות בתוך המדינה. המדינה חייבת "להעניק אוטונומיה מקסימלית לאזורים וקהילות מקומיות ... ממשל עצמי של קהילות היא הדרך הטובה ביותר להעצמתו של כל אזרח", אומר 'מניפסט אוקספורד' המעודכן. אוטונומיה עצמאית במקום מדינה ריבונית, זה החלום של ארגוני שמאל רדיקליים כמו בּלק לייבז מֵטֶר. זה גם החזון של רובי ריבלין, שניסה לקדם את חלוקתה של מדינת ישראל לארבע אוטונומיות. ריבלין הוא עוד מקרה של ליברל ליכודניקי שמצא עצמו חי במטריקס הנאו-מרקסיסטי.
מפלגת 'יש עתיד' חברה בארגון 'האינטרנציונל הליברלי', וזה אומר הרבה על המפלגה הזאת ועל העומד בראשה.
הליכוד לא הצטרף לארגון הזה, כנראה מפני שהבינו שם שאי אפשר לחתום על עיקרי אמונה ליברלים, שבין היתר קוראים להגירה חופשית ולהקמתן של קהילות אוטונומיות על חשבון מדינות לאום.
אם זה לא היה ברור לפני הספירה, אחריה כבר צריך להיות ברור שקשה עד בלתי אפשרי להיות גם ליברל וגם ציוני. מתבקש לפיכך שבמקום להביך את עצמו גם אחרי הספירה במחויבות לדמוקרטיה ליברלית שעומדת בסתירה למדינה יהודית, הימין ינסח מניפסט ציוני שיהיה מבוסס על מגילת העצמאות, שגם קובעת שערכיה של המדינה היהודית יהיו מבוססים על מוסר הנביאים ולא על מוסר גרמני או אנגלי, נאור ככל שיהיה.
הימין הליברלי של אחרי הספירה עומד בפני אתגר עצום, שאמור למנוע מבג"ץ להשלים את המהפכה השלטונית שלו שתאפשר לו לפסול חוקי יסוד, ובכך להפוך את ישראל לדמוקרטיה ליברלית על סטרואידים, שהסיכוי שלה לשרוד אפסי.