השעה 21:05, חמישי בערב, אני בהכנות לקראת השבת. סירנות נשמעות ברקע.
יוצאת למרפסת ורואה ניידות משטרה נוסעות במהירות, חלקן יצאו מהשכונה, חלקן הגיעו מחוצה לה. כולן נוסעות לכיוון מעבר מזמוריה. ממרפסת ביתי, ניתן לראות את הכביש המוביל לשם. "משהו קורה", אני אומרת לעצמי.
חששותיי אומתו: פיגוע דקירה במעבר מזמוריה. מחבל הגיע ברכב כשהוא חמוש בסכין, נעצר עם רכבו סמוך לעמדת הבידוק, יצא מרכבו ודקר שני אנשי כוחות ביטחון. שני פצועים קל וקשה.
האם שבי, התושבת בי, האישה שבי מעלה שוב את השאלות: מה יהיה עם המצב הבטחוני בשכונה? החרדות שוב מרימות ראשן.
בימים אלו מתנהל דיון אם לפתוח את הקאנטרי בהר חומה בשבת. בין הדילמות שעומדות מאחורי ההחלטה היא הדילמה הדתית-יהודית. אך יש עוד דילמה - דילמה ביטחונית. האם, בדומה למצב בקאנטרי של ארמון הנציב, יתמלא הקאנטרי באוכלוסייה משכונות ערביות הסמוכות להר חומה ויעיב על תחושת הבטחון בשכונה.
כאשר לומדים מניסיונן של שכונות אחרות בירושלים, הרי שרואים כי תושבי השכונה בה הוקם קאנטרי ממעטים להגיע אליו וזאת מהסיבה שמגיעה אוכלוסייה שכנה בהמוניה. כחלק מהלמידה של הקאנטרי במינהל תלפיות מזרח, למשל, הרי שהם נאלצים להתמודד עם הבעיה כיום.
ייתכן והם לא רואים את זה כבעיה, שכן הקאנטרי עמוס במתאמנים, אבל אם בוחנים את העובדות- הרי שתושבי שכונת ארמון הנציב, שמכספי הציבור שלהם משולמת תחזוקת הקאנטרי, לא ממש נהנים בהמוניהם ונוהגים לפקוד את חדרי הכושר האחרים בסביבה.
נכון להיום, הנושא נדון בבית המשפט ומחכים להחלטת בג"צ בנושא. צריך לציין שכחלק מהשמירה על הסטטוס קוו בירושלים, כל הבריכות פתוחות בשבתות ולכן אין סיבה שגם בשכונת הר חומה הבריכה לא תהיה פתוחה.
בשגרה הירושלמית, זו ששואפת לסטטוס קוו, דו קיום בין דתיים לחילונים, בין ערבים ליהודים הדילמות הללו היו בוודאי נשמעות תמוהות או גובלות בגזענות, אך לאור המצב הביטחוני הרגיש בעיר, מדובר על שאלה מהותית שנוגעת לביטחון תושבינו שרוצים, מחד, ליהנות מבריכה פתוחה ללא הגבלה, גם בשבתות, ומאידך- להרגיש בטוחים.
ברור לי שאני חיה בעיר המורכבת בעולם. ברור לי שאין לי יכולת- מוסרית או חוקית- לבצע הפרדה בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בעיר. בעולם אידיאלי, לא היינו מתמודדים עם הסוגיות והדילמות המוסריות הללו. בעולם אידיאלי, כפי שתמיד קיבלנו את העם הערבי בסביבתנו, לא היה דיון המונע מחששות ביטחוניות.
אחרי השבעה באוקטובר הכל השתנה.
כאמא לארבעה ילדים מתבגרים, אני רוצה לעשות הכל לשמור על ביטחונם של ילדיי. ביום- יום אנחנו שומעים את קולות המואזין, את זיקוקי הדינור, את ההסתה הפרועה נגדנו. הפיגוע בכניסה לירושלים לפני מספר שבועות הוכיח לנו כי גם מי שבעל תעודת זהות כחולה – לא ניתן לסמוך עליו. המחבל ממזמוריה- עבד בהדסה עין כרם. תושבי הר חומה, בדומה לפסגת זאב וארמון הנציב חשופים יתר על המידה וללא כל הגנה.
תושבי השכונות הערביות מקבלים את כל השירותים בהר חומה- במשרד הפנים, בדואר, בחנויות ובמסעדות. ברור לי שעם או בלי פתיחת הקאנטרי, אנחנו נראה מתאמנים בני המיעוט הערבי. המינהל, כמו העירייה, יידרשו גם לסוגיה הביטחונית הרגישה, ולחשוב, מלבד הדיון על פתיחתו בשבת, איך לאבטח את תושבי הר חומה בקאנטרי החדש, ובכלל- בשכונה.
הכותבת היא פעילה חברתית ומתמודדת בסיעת "הליכוד ירושלים" בבחירות המקומיות