בימים ובשבועות הקרובים צפויים אלפי חיילי מילואים לחזור לבתיהם, חלקם אחרי תקופה ארוכה מאוד בה לא שהו בביתם מעל יומיים או שלושה. השיבה לחיק המשפחה מזמנת אתגר לא מבוטל עבור איש המילואים ועבור המשפחה כולה. במרכז 'משאבים' הוכן מסמך המציג כמה מהאתגרים הללו ובעיקר את דרכי ההתמודדות הנכונה איתם.
העובדת הסוציאלית שרה טוכשניידר ממנסחי המסמך מספרת על המסך ומטרותיו: "שני הצדדים, המשפחה והמילואימניק, נפגשים עם אתגר שונה ודומה. בהכרח המעבר מחיים של עשייה אינטנסיבית במילואים והחזרה לחיי משפחה ושגרה ובמקביל המשפחה שהתארגנה לחיות ללא אחד ההורים מתמודדים עם אתגר של התרגלות מחדש לחיים המשותפים, כך שיש אתגרים לשני הצדדים".
"חשוב להבין שמדובר בשלב מעברי, ובמעברים הרבה פעמים עולים מצבים רגשיים שיכולים להתעורר וזו הסיבה שכתבנו את המסמך, גם כדי לנרמל את המצב וגם כדי להראות שמה שקורה הוא מאוד טבעי, וכשיודעים שזה טבעי ההתייחסות אחרת בהביט הפיזיולוגי והרגשי וכך יש פחות היתכנות לבהלה", אומרת טוכשניידר.
בדבריה היא מציינת כי מדובר ביציאה משלושה חודשים אינטנסיביים מאוד ומשמעותיים מאוד, תקופה שבה "חלק מאנשי המילואים היו בלחימה מאוד קשה בשטח, וחלק מחוץ לשטח אבל בתפקידים רלוונטיים מאוד לעשייה, והמשמעות הגדולה שיכולה להתרוקן בבת אחת יכולה לייצר הרבה מאוד מתח. גם אם אני חוזר לעבודה האזרחית זו לא אותה רמת משמעות ואדרנלין והריקנות שיכולה להתלוות לזה היא מאוד טבעית".
לעיתים מדובר בבעל סמכות בצבא שמוצא את עצמו כעת חוזר לקבל הנחיות והוראות ממנהל שלא היה בזירת הקרבות, וגם לכך יש מידה מסוימת של קושי, והדברים, אומרת טוכשניידר, תלויים לא מעט ביכולת וברצון לשתף את בני המשפחה ולערב אותם בתחושות.
"יש מי שהשיתוף מגיע להם בצורה טבעית והמפגש עם המשפחה לא מביא אותם למצבי בדידות, אלא רצון לשתף במה שעבר עליהם, לצד מי שלא יודעים למצוא את המילים כדי לשתף ולא יודעים איך לשתף וחוששים שהשיתוף יכביד על המשפחה כשלחייל עצמו דברים לא ברורים. כלח זה יכול לבוא לידי ביטוי באינטרקציות שונות במשפחה, כעסים, קוצר רוח, שאלות של מעמד ועוד. יש משפחות שבהן קשיים שהיו בעבר מועצמים בשלב הזה", היא אומרת וקובעת כי ההבנה שמדובר בשלב טבעי ומעברי בין שני מצבים, ההתמודדות והקבלה של המצב תהיה קלה יותר.
טוכשניידר מציינת בדבריה כי יש לראות במשפחה תומכת לחימה לכל דבר ולהבין את הערך המשמעותי של החזקת המשפחה עם בריאות נפשית בזמן שהאב במילואים. החזקה שכזו נותנת פניות הדעת לאיש המילואים להתמקד במשימתו, ומי שעמד בעורף והיה לתומך לחימה משפחתי שכזה זקוק להכרה על פועלו בתקופה הזו. למעשה שני הצדדים זקוקים להכרה בתרומתם ההדדית.
"במסמך אנחנו קוראים להיערך לזה שיתכן ובאותו רגע של המפגש יכולה להיות התרגשות ושמחה גדולה ועם זאת מתח ובהלה גדולים וגם אמירות שלא מבטאות את מה שמרגישים באותו רגע. זו דרך לפרוק אנרגיה וחשוב להיערך לזה מראש. להבין שננסה לתת את הקצב לדברים ולא מיד ללחוץ לחזור לתפקידים שהיינו בהם לפני המילואים", היא אומרת ומציעה לבן הזוג שנותר בבית לשתף את הילדים בהכנה לקבלת איש המילואים עם שובו הביתה והדברים יכולים לבוא לידי ביטוי בהכנת עוגה משותפת, היערכות לשעות מנוחה של איש המילואים ורק לאחר מכן לשתף בהכרעות שהתקבלו או שצריך לקבל. לקחת דקה להתרגל אלינו שוב.
"מי שחיכה בבית זקוק להכרה, אבל אם הוא יכול אז לחכות עם זה ולפנות מקום למי ששב הביתה כדי שניתן יהיה להתקרקע רגע מחדש בהתחלה ראשונית ומשם לחזור לשגרה כלשהי. עדיין לא הסתיימה המערכה ויתכן שמי שהיה במילואים עסוק במחשבה שאולי הוא מפסיד משהו בשטח ושאולי זה לא בסדר שהוא בבית כשעדיין החברים בשטח, וגם את זה צריך לנרמל. חשוב להכיר בכך שכל רגש לגיטימי במציאות הזו".
עוד היא מציינת את הצורך של חלק מהשבים הביתה לבקר משפחות שכולות והדברים מצריכים הכרה כחלק ממנעד הרגשות הרחב האפשרי ברגעים שכאלה, ולשם כך דרושה הכלה ומיסגור של מעשים קטנים שמסייעים לשמר שגרה, לציין מעשים טובים קטנים שעשינו שמחזקים את המערכת הרגשית, וכל אלה מסייעים להפוך את המעברים למדורגים.
המסמך שהוציא מרכז משאבים מופץ בדרכים שונות ורבות לאנשי ונשות מילואים, לקבוצות תמיכה של אנשי מילואים ומשפחות ועוד. "אנחנו מקבלים הרבה פידבקים על כך שהנורמליזציה וההבנה שמה שקורה הוא טבעי ללא הגדרה, ולא צריך למהר לאבחן תופעות כבעייתיות. זה הגלד של הפצע הנפשי ויש לו ביטוי שהוא טבעי ונורמאלי. לקחת אוויר לפני שנכנסים לאיבחונים. לא להיכנס לקטגוריות של רחמים. מי שחוזר לא צריך שירחמו עליו. הוא צריך את הזמן לחזור לעצמו ולמה שהוא יודע על עצמו".