סגן אלוף במילואים ג', טייס מסוק יסעור בטייסת דורסי הלילה, משחזר בשיחה עם ערוץ 7 את התגובה הראשונה שלו לתחילת מתקפת הטרור של חמאס בשמחת תורה.

"המתקפה תפסה אותי בבית. היה צבע אדום שנראה חריג יותר מבדרך כלל. כתבתי הודעת ווטסאפ למפקד הטייסת ושאלתי אם צריך אותי. הוא ענה 'בוא'. אני גר קרוב וכבר בשבע ורבע הייתי בטייסת. היה ברור שזה אירוע שונה. כבר בדרך לבסיס ראיתי פטריות עשן מהיישובים הסמוכים. ברור שזה לא משהו סטנדרטי ורואים טילים שעפים. המראתי מהבסיס תחת התקפת טילים", מספר ג'. 

"בשלב הראשון אני יוצא מהבסיס ללא משימה כי עדיין לא מבינים מה בדיוק הצורך. את המשימה אני מקבל בשטח. הבנו שהכוח הראשון שזמין הוא גדוד 890 של הצנחנים וצריכים להטיס אותו מהבקעה לאזור העוטף. הטסנו 250 לוחמים לאזור היישוב עלומים", הוא מוסיף ומציין שבשלב הזה כבר ברור לו ולחבריו שיש מחבלים בשטח ישראל וצריך להיות ערוכים לאיומים ולניסיון לפגוע במסוקים מהקרקע ומהאוויר.

ואכן אחד המסוקים נפגע מאש המחבלים. "כבר בהטסה של הגדוד המסוק המוביל במבנה נפגע. כשאנחנו פורקים את המאה הלוחמים במבנה שלי אנחנו מעמיסים פצועים קלים יחסית - למרות שאין אצלנו צוות רפואי. על המסוק שלי עולה פצוע ראש ועל מספר 2 שלי עולה פצוע רגל. אלה הפצועים הראשונים מגדוד 890 של הצנחנים שאנחנו מפנים מהאזור".

לשאלה שנשאלה פעמים רבות מאז ה-7 באוקטובר 'איפה היה צה"ל והיכן היו המסוקים' הוא עונה כי "חיל האוויר היה בבסיסים בכוננויות שיגרה ונתן מיד את כל המסוקים שהיו בכוננות. לוקח זמן להכין מסוקים שלא בכוננות. צריך לזכור שהטסנו 50 לוחמים בכל טיסה וזה מאוד לא שגרתי. המשמעות של מסוק שלא מוכן ויעלה לאוויר עלולה להיות קטסטרופלית". 

מתחילת המלחמה פועלים המסוקים ללא הפסקה - כשעיקר עבודתם מרוכזת בעזה. "המטרה שלנו היא שלוחם שנפצע יגיע הכי מהר לבית החולים ויקבל טיפול מלא. היעד שלנו הוא פינוי של שעה מרגע שלוחם נפצע ועד שהוא מגיע לבית החולים ואנחנו עומדים בזה".

התנאים, מדגיש ג', אינם אידיאליים כלל. "אנחנו רוצים לנחות הכי קרוב שאנחנו יכולים לפצועים - אבל לא לפגוע בהם. להעמיס אותם בזמן מאוד מאוד קצר, להצליח להבין איזה טיפול קיבל הלוחם בשטח, ואיזה טיפול צריך להמשיך לתת לו במסוק, כדי להביא אותו בצורה הכי טובה שאפשר לבית חולים להמשך טיפול. יש לנו בין רופא אחד לשלושה במסוק ועוד מספר פרמדיקים שמחלקים ביניהם את העבודה במסוק אל מול רמת הפציעות".

מהשטח הוא חש עוצמות גדולות ורוח גדולה. "שומעים את קור הרוח של האנשים שמדברים איתנו, שיודעים מה המשימה הכי חשובה כרגע. אנחנו מפנים את הפצועים ומאפשרים להם להמשיך בלחימה ולתקוף את האויב".

בעוד ג' פועל מהאוויר בנו לוחם בתוככי עזה. "אני פחות רגוע, הבן שלי לוחם בחרוב, ונמצא עמוק בלחימה. אי אפשר להיות רגועים, אבל כשאני במילואים אני מרגיש קצת יותר טוב עם זה שאני הכי קרוב ויכול לעזור לו ולשאר לוחמים בצבא לבצע את המשימה שלהם. אני מאוד גאה בו".