רק שלא יהיה לשווא, כל הדם הזה שנשפך פה בשביעי לעשירי, ביום שמחת תורה. רק שלא יהיה לשווא, כל אותן נפשות נפלאות, גיבורות, טהורות ותמימות, שבמנהרות האויב הנאצי, עכשיו חטופות.
רק שלא יהיה לשווא, כל הפחד והבהלה, והלילות ללא שינה, הקפיצות והריצות, הטיפולים הנפשיים שנמשכים שעות.
רק שלא יהיה לשווא, דם בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו שמסרו נפשם בגבורה, מאותו יום נורא, ועד היום הבא.
רק שלא יהיה לשווא, מסירות נפשן של משפחות המילואימנקים, שעזבו הכל מאחור, ורצו להגן על היקר מכל.
רק שלא יהיה לשווא, דמעות המשפחות השכולות, שקברי יקיריהן עוד טריים, מבכות את החיים שנגדעו, ועוד נגדעים.
רק שלא יהיה לשווא, איברים קטועים של לוחמים גיבורים, ריאות מפוחמות, עיניים עיוורות, של גיבורינו הפצועים, ששילמו באיברים, ועדיין משלמים.
רק שלא יהיה לשווא, עקירת המפונים, מצפון ומדרום, משפחות עם ילדים, זקנים עם נערים, מסגרות מפורקות, משפחות מנותקות, נערים עם בעיות, ילדים וילדות, מסובכים, מפורקים.
רק שלא יהיה לשווא, עשרים שנים של מקלטים, ילדים מפוחדים, מצולקים, שהבטחה לביטחון קיבלו, אך לבסוף, מחבלים אותם שחטו.
אז, כדי שלא יהיה לשווא, אל תחזירו את הרוצחים, האנסים, החוטפים והבוזזים, לבתיהם, בסמיכות לילדינו, מרחק מטרים ספורים.
אל תתנו לעוד ילדים להיות מצולקים מירי בלתי פוסק של טילים, רק כדי לשמור על חיי האויבים, חיי הרוצחים.
אל תעצרו עד שכל אויבינו יהיו מחוסלים, שישובינו ובתינו יהיו שלווים ובטוחים, עד שכולנו, תושבי שדרות והעוטף, נוכל לחזור בבטחה לחיים.
כדי שלא יהיה לשווא, כדי שדם הנרצחים, החיילים, המשפחות, הפצועים בנפש ובגוף, צער המפונים והקרבתם, לא יהיו לשווא,
תגמרו את הסיפור בעזה, עכשיו, אל תחזירו אותנו לפני שהכל גמור, לפני שהכל נגמר, כי אחרת, יקרה בדיוק אותו דבר.
