הכותרת הראשית של 'ישראל היום' הבוקר, בידיעה של הכתב המדיני אריאל כהנא, המצטט דברי גורם ביטחוני בכיר מאד, כי "היעדר תוכנית מדינית פוגע בלחימה"עוררה אצלי לפחות תמיהה לא קטנה.
כך גם המשך דבריו של אותו גורם ביטחוני בכיר מאד, שכהנא מצטט דברים שאמר באחד הדיונים: "התקדמות בשלב ג' של המלחמה, בלי הבנה לאן מגיעים בשלב ד', תתקע אותנו בשלב ג', ואולי אף תחזיר אותנו לשלב ב'".
כהנא מסביר כי כוונת הדברים היא שכל עוד הצבא שולט ביטחונית ברצועה, ואינו יודע מי הם הגורמים האזרחיים שאמורים לטפל בה, אין לו כתובת ליצור איתם קשר ולחזק אותם.
אריאל כהנא הוא כתב אמין מאד, ואין לי שמץ של פקפוק באמינות הדיווח שלו. התמיהה היא כלפי אותו גורם ביטחוני בכיר מאד, והדעה שהציג. נכון שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, אבל שלבי המלחמה והוצאתם לפועל לא תמיד חייבים להיות מותנים ביעדים המדיניים של אחרי המלחמה, אלו שקרויים אצלנו 'היום שאחרי' – בתנאי שהדרג המדיני נתן לצבא יעדים ברורים ללחימה. ובמלחמה הנוכחית, זו שעדיין אין לה שם רשמי, היעדים הצבאיים ברורים מעל כל ספק ומעל כל פרשנות: חיסול מלא של יכולות החמאס, תפיסת מנהיגי החמאס ואלו שביצעו את הטבח, והחזרת החטופים.
היעדים הללו עומדים על רגליים עצמאיות, בזכות עצמם, ואין להם שום שייכות למציאות המדינית שתתהווה אחרי המלחמה, מציאות שאף אחד עוד לא מסוגל כעת לתאר אותה. אף אחד הרי לא יודע איך תיראה רצועת עזה אחרי המלחמה, מה יהיו גבולותיה, מה יהיה מצבה הדמוגרפי. הכל יכול להיות. עם כל כך הרבה סימני שאלה, אין שמץ של היגיון בניסיון לקבוע עכשיו מסמרות במציאות כל כך מעורפלת.
בשבוע שעבר ראיינתי ל'מצב הרוח' שני אנשי ביטחון בכירים במילואים, אלוף מיל' עוזי דיין שכיהן בעבר כסגן הרמטכ"ל וראש המל"ל הראשון, ותא"ל מיל' יעקב נגל, שהיה ממלא מקום ראש המל"ל וראש המל"ל בפועל בממשלת נתניהו הקודמת. שניהם היו תמימי דעים שהאמירה 'אנחנו לא יודעים איך להילחם עד שלא תסבירו לנו בדיוק איך זה ייראה ביום שאחרי', משוללת כל יסוד. "'היום שאחרי' קשור לנושאים שאינם צבאיים אלא פוליטיים" הסביר דיין.
"מזמן לא היתה מלחמה שבה המטרה הוגדרה במדוייק כמו המלחמה הנוכחית. כשאתה נותן לצבא מטרה של מיטוט שלטון החמאס, ברור שזה כולל שליטה על כל רצועת עזה. כולל בשאלה מה יהיה היום שאחרי, שבה נקבע במפורש שאמר שהחמאס לא יחזור. ברגע שאתה מגדיר מדוייק את המטרה – מיטוט החמאס והשמדת הנהגתו, המנגנון ורוב חייליו, וגם לשחרר את החטופים, זו הגדרה מספקת לכל דבר, ואלו מטרות ברות הישג. את השאלות הצבא ישאל אחר כך. קודם כל תמלאו את המשימה".
דיין הזכיר כי גם במבצע 'חומת מגן' ביו"ש לפני 22 שנה לא אמרו לצבא מה מתוכנן ב'יום שאחרי'. "הצבא הבין כשאשר יגיע 'היום שאחרי' – הממשלה תחליט. נניח שיגידו לך להתפנות מהשטח, מה זה משנה לך לגבי הלחימה? היום שאחרי הוא לנצח ביום הנוכחי".
גם תא"ל (מיל') יעקב נגל, הגדיר את הטענה שצה"ל לא יכול להילחם בלי שיידע מה יהיה ביום שאחרי, כ"דברי הבל גמורים". לדברי נגל, "אסור שנושא 'היום שאחרי' ישפיע על הלחימה. צה"ל קיבל שלוש משימות: חיסול מלא של יכולות החמאס, תפיסת מנהיגי החמאס ואלו שביצעו את הטבח, והחזרת החטופים. אלו שלוש המטרות. השאלה מה יהיה אח"כ, נוגעת בדברים שוליים. זה לא אמור להשפיע על השגת מטרות המלחמה כפי שהוגדרו בצורה מאד מפורשת על ידי הקבינט. שלוש המטרות כתובות בהחלטת הקבינט. זהו יעד ריאלי, אבל השגתו המוחלטת תימשך שנים. גם בחומת מגן הטיהור לקח ארבע שנים. עכשיו קודם כל נלחמים, אחרי כן זה נחשוב מה יהיה".
אני מקווה שאותם גורמי ביטחון שמבקשים לדעת כבר עכשיו מה יהיה 'ביום שאחרי', לא מנסים לנצל את מעמדם הצבאי להשפעה פוליטית, כמו שמנסים לעשות הגנרלים בדימוס, ה'לשעברים' הקולניים שכשלו עד כה בכל ההערכות שלהם.
אני גם מקווה שהם לא מושפעים מהפרשנים הבכירים נחום ברנע ואמנון אברמוביץ', ששמו להם למטרה לשכנע בכל הכוח שהמלחמה חייבת להסתיים בתבוסה ישראלית מהדהדת ובניצחון מוחץ של החמאס – וכל הגיגיהם מופנים להשגת המטרה הזו. היעדים לצה"ל ברורים, והשגתם היא זו שתביא להשגת היעד הכולל של ניצחון במלחמה. אחרי הניצחון יהיה קל יותר להחליט מה יהיה גורל הרצועה.