כיצד נכון וראוי לנהל משא-ומתן עם מנהיג רשע, עיקש ואכזר? זאת נכון ללמוד מפרשתנו. פרעה הרשע מחזיק בעם שלם למען ענותו בסבלותם, ולשם כך מגייס נוגשים המעבידים אותם בעבודות פרך, בעבודות סרק כבניית ערי המסכנות, פיתום ורעמסס, שהוא כלל אינו זקוק להן.
כיצד נכון לנהל מו"מ עם חלאת-אדם, שעקשנותו ואכזריותו ממשיכות גם לאחר שגרמו לבני עמו שלו סבל כה רב, הרס הכלכלה, הרג רבים, וכל זאת בשבע מכות אנושות, בהן ניתנה לו בכל סיבוב של שיחות ההזדמנות לחזור בו ולשחרר את כולם, אנשים, נשים וטף. עקשנותו זו המשיכה גם אחרי שהודה ב'שבת שעברה', במכת הברד, 'חָטָאתִי הַפָּעַם, ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים', במה? בשפיכות הדמים שנגרמה לעמי.
עוד טרם העביד פרעה את בני ישראל, הכביד הוא עליהם במיסים, אחר כך ניסה להשמידם על ידי חיסול דור ההמשך- חיסול הבנים. ומשזה לא עזר, והם המשיכו לפרות ולרבות כברכת ה', החל מעבידם בעבודת פרך. אך פרעה ברשעותו, התאכזר לבני-ישראל, לא רק בכך שנוצלו תינוקות לשמש כלבנים, כדברי המדרש, אלא גם בכך שמנע מהם את אספקת חומרי הגלם, והכריחם ללקט תבן ללבנים. פרעה מתמיד בעקשנותו גם לאחר שהוא ועמו מקבלים לא פחות משבע מכות קשות, נשאר ברשעותו ובעקשנותו ומסרב להיענות לדרישה הכה אנושית – 'שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי'.
בעידן המאבק לשחרור יהודי-רוסיה שהיו נצורים מעבר למסך-הברזל, נפל בחלקי, כנער, לצייר פלקטים שהודבקו בלוחות המודעות ברחובות ירושלים, עם האמרה שהפכה לסלוגן, 'שַׁלַּח אֶת עַמִּי'. משום מה ב'מטה החטופים', המטה לשחרור יהודי-רוסיה, התעקשו להסתפק במילים 'שַׁלַּח אֶת עַמִּי', ואני תמהתי, הרי כשהיו ישראל במצרים, אומרים משה ואהרן לפרעה את דבר ה': 'שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי' . היציאה לחרות מעבדות מצרים, הינה כדי שנהיה כבני-חורין עבדי ה', ולא רק כדי שנצא לחופשי. בקשתי אמנם נענתה בסירוב, אך 'וו-החיבור' של 'ויעבדוני' נותרה איתנה, כיעד בהא-הידיעה של יציאת עם-ישראל לחרותו.
אף על פי כן ממשיכים משה ואהרון, ומאיימים להביא על מצרים את מכת הארבה, לה מוסיפים הם תיאור ציורי מאיים ומפחיד, בפרט כשזו באה אחר מכת-הברד העוצמתית - 'וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה!' 'וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה'. אומר ה'כלי-יקר', בניגוד למקובל ולטבעיות נחילי הארבה, הארבה יתקוף תחילה אותך, פרעה כי אתה בעקשנותך אשם בכל ההרס והסבל במצרים. רק לאחר מכן, יתקוף הארבה גם את בתי עבדיך ובתי כל מצרים. ומתוך זלזול בפרעה העקשן, 'וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה', משה ואהרן יצאו כאחד, אומר בעל 'אור-החיים', זלזלו בעיניו שאחר שסוף סוף, במכת הברד, התוודה ואמר 'ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים', חזר לסירחונו ולעקשנותו.
הפעם, יועציו, עבדי פרעה חששו מאוד מפני הבאות; הם הרי כן יוצאים ובאים ורואים את ההרס העצום שעקשנותו גורמת והחליטו להתערב. בחוכמתם הם המתינו לצאת משה ואהרן, ואז, באו ואמרו לפרעה: 'עם כל הכבוד, כבוד-מלכותו ספון לו במנהרות הארמון, חמישה כוכבים... ממקומך אינך מסוגל לראות כיצד אלוקי-העברים ושלוחיו השטיחו משכבר את כל מצרים, 'הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?'. 'שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים', אומר בעל-הטורים: האנשים, בגימטרייה, גדולים עם קטנים, 'וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקיהֶם', ובכך נסיים כבר את הסגה הזו.
פרעה בשלב זה של המו"מ נכנע מעט, אך לא לגמרי. קורא הוא למשה ואהרון ואומר להם: 'לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקיכֶם.' אך מיד מצמצם את כניעתו ושואל: 'מִי וָמִי הַהֹלְכִים'? תשובת משה לא איחרה לבוא: 'בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ... נֵלֵךְ' ולא עוד אלא גם 'בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ'. אין אנחנו מפקירים, לא את בנינו ובוודאי לא את בנותינו, גם הן תבאנה איתנו, יודעים אנו היטב עד כמה מסוכן להשאיר חסרי ישע בקרבכם. פרעה מתקדם עוד שלב במו"מ ומוכן לשלח גם את הצאן והבקר, אך מתעקש שלא לשחרר את דור העתיד, את הבנים ואת הבנות.
או אז אומר הקב"ה למשה, הפסק את המו"מ ותן במקום למכת הארבה לדבר! 'נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה' [בשביל מכת-הארבה]. פרעה אינו מבין דבר וחצי דבר בעומק החרות שאני מייחל ומכין לעם-ישראל, וכפי שאמרתי לך בראשית הפרשה: אני מכביד את ליבו, ומפליא בו את אותותיי, ...'לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם'. שושלת הדורות, נצחיות ישראל, הם חלק מהותי בתוכנית היציאה לחירות. מדובר ביציאה לחירות עולמית. הסיפור הזה יעבור מדור לדור בכל שושלת הדורות, אתה, בנך ובן בנך, כשהמטרה היא - 'וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה''. השיעבוד ומכות-מצרים הם כלי הכרחי כדי להגיע למטרה הנעלה של ידיעת ה', לא רק שלכם היוצאים ממצרים, אלא גם של כל הדורות הבאים אחריכם.
וכיון שפרעה מקשיח את עמדתו, מתנה תנאים, עושה סלקציה מי ישוחרר ומי לא, מורה הקב"ה למשה ואהרון את הדרך האחת והיחידה הראויה, והיא – הפסקת המו"מ והגברת המכות ללא רחם, החל בהחשכת מצרים, תחילה בנחילי הארבה, לאחר מכן בחושך שילך ויגבר במכת החושך עד 'וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ', כפי מסביר רש"י: וְיַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֶשְׁכוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְחֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה יַאֲמִישׁ וְיַחֲשִׁיךְ עוֹד. אומר הכלי-יקר, כאן כבר לא ניתנה לפרעה האפשרות לחזור בתשובה. בסבב השמיני של השיחות, ננעלו שערי תשובה וננעלו שערי רחמים.
איני יודע מה היה קשה יותר לפרעה, עצם החושך או העובדה שלישראל היה אור בכל מושבותם... כך או כך, פרעה קורא למשה ואהרן והוא מפנים שבלי הדור הצעיר המו"מ נכנס למבוי סתום, ולכן בעוד מכת החושך בעיצומה, הוא חוזר בו ואומר: O.K. , 'גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם'. אך מאידך הפעם דורש שהצאן והבקר, שבסיבוב הקודם אפשר לקחתם, עתה דורש שישארו הם כפקדון, 'רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג'. משה לא ממשיך במו"מ, אלא רק מודיע לו שכנראה שוב הוא לא מבין את תנאי השחרור, את מהות החרות הצפויה לבנ"י. לא די ב'שַׁלַּח אֶת עַמִּי', אלא יש לאפשר לישראל את ' וְיַעַבְדֻנִי'.
לכן לא נוותר על הצאן, הוא מיועד לשתי מטרות, ל'סור מרע' ול'עשה טוב'. 'מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח', שחטו את הצאן וכך תרחיקו עצמכם מהעבודה הזרה של מצרים, ועשו טוב, הפכוהו לקרבן לה'. לא זו אף זו, משה רבנו, ללא מו"מ, מקשיח את עמדתו מבלי להמתין לתשובת פרעה, ואומר: לא רק שהצאן והבקר שלנו יבואו עמנו, אלא 'גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹקינוּ'. בשלב זה, משה מנצל את ההזדמנות לתקן את שנאמר בתחילת המו"מ כאילו בקשו לצאת רק לשלשה ימים - 'וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה', ה' יודיענו כבר לכמה זמן...
המשא-ומתן תם, אפוא, עוד בהתראה למכת הארבה ועמדת ישראל נעשתה קשוחה יותר. ובעוד החושך על פני מצרים, באה עליהם מכת-בכורות, אף היא ללא כל התראה חדל סדר התראות. רק כך, עם השלמת שלוש המכות האחרונות, ניכנע המנהיג, רשעותו הצטננה קמעא, סר הוא מעקשנותו, ומיד יתחנן וידרוש את שחרור כל ישראל שנחטפו על ידי המצרים, ולאלתר. וכהבטחת ה', 'גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה'. כך מנהלים מו"מ ומגיעים לתוצאה הרצויה. וד"ל.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל