
במערכה הנוכחית, חשוב להגיע להבנה שניצחון= הפסד שטח של הצד המפסיד- האויב.
זו נוסחה פשוטה מאוד שחייבים להפנים, יש לה קונצנזוס וגם היגיון מוסרי ופשוט.
תפיסת הביטחון של ישראל היתה בנויה שנים על 3 מרכיבים עיקריים:
1. הרתעה
2. התראה
3. הכרעה
מסתבר לצערנו שנכשלנו בשלושתם.
בשניים הראשונים, הדרדור לרעתנו התחיל בעיקר במלחמת לבנון הראשונה ובאופן סיומה. ובשלישי ממלחמת ששת הימים, מאז שכחנו להכריע, מסתבר שגם הניצחון בפועל במלחמת יוה"כ נתפס אצל הצד השני כהפסד, מטרתו היתה בעיקר לקבל את שטח סיני בחזרה… ובכך הוא הצליח.
הצד השני מבין ושואף לכל הפחות, לנשל אותנו מהשטח.
את זה חייבים לשנות ורק באופן כזה יופנם הניצחון והקיום הנצחי שלנו כאן.
כחלק מהשיקום הבטחוני הנצרך בתקופה זו ובעשור הקרוב, יש לעדכן באופן דחוף את התפיסה.
זה קודם להרבה דברים חיוניים וחשובים אחרים.
הצד השני- האויב, חייב להבין ולהפנים שמי שניסה לכבוש אותנו ישלם על כך מחיר באובדן השטח שנמצא בשליטתו. הוא יבין זאת וגם העולם יבין זאת. זו משוואה פשוטה ומוסרית שכל מדינה מתנהלת לאורה. יש כאן הגיון פשוט ובריא, ואנחנו חייבים לסגלו ולדבר עליו באופן גלוי ונורמאלי.
רק בצורה כזו נצליח לקומם את אסטרטגיית הביטחון שלנו.
להלן- הרתעה-מי שהתחיל במלחמה או תקף או איים או מתחמש בצורה בלתי הגיונית, ידע שהוא עלול להפסיד את השטח אשר בשליטתו.
ההפסד יהיה ע"י כח צבאי חזק שלנו ששולט בשטח וגם ע"י התיישבות במודל גרעיני נחל המהווים בסיס ליציאה לפעולה וגם אם נאלץ בלחצים בינלאומיים לצאת ממנו, עדיין הוא יישאר מספיק גדול ומפורז וניתן לפיקוח. וככל שהמשוואה הבטחונית תשתנה שוב, השטח ייכבש שוב ובכל מקרה הוא ישאר ריק גם מתושבים של הצד השני.
התראה- הרתעה חזקה מקטינה התרעה והתראה. בכל מקרה, שטח מפורז גדול מגדיל את יכולת ההתרעה כאמור.
הכרעה- תגיע רק אם נגבה מחיר כזה דפקטו…
מדינת ישראל חייבת לשנות דיסקט, זו הערובה היחידה לכך שלא נופתע ולא נותקף וגם אם כן עדיין יכולת התגובה תהיה מספקת במידת האפשר.
אין מדינה בעולם שלא היתה נוקטת בצעדים כאלו והם ניתנים להסברה והבנה. חייבים לשנות את המשוואה. חייבים גם לנקוט בצעדים נוספים ומשמעותיים ששווה להרחיב עליהם במאמר נפרד.לצערי אינני שומע מספיק על שינוי בכיוון הבסיסי והנדרש הזה.