קבוצות הוואטסאפ שלי מתמלאות בשבוע האחרון בתמונות וסרטים שצולמו בידי חיילי צה"ל, בחורבות יישובי גוש קטיף.
בתחילת השבוע הגיעו כוחות צה"ל למקום בו עמד גוש קטיף, בין חאן יונס לחוף הים. באותו יום, יום ראשון י"א בשבט, צויינו 20 שנה ליום בו אריק שרון הודיע לראשונה על כוונתו לסגת מהרצועה ולהחריב את גוש קטיף. יום לפני כן, בי' בשבט, מלאו עשר שנים לפטירתו של שרון. מישהו ראה איזכור כלשהו בתקשורת שמלאו עשור למותו? כנס, עצרת, אזכרה, משהו? ב"ה את גוש קטיף זוכרים, את אריק שרון שכחנו.
היום אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט. ביומנו של מקים המושבה רוחמה צבי הירשפלד, משנת תרע"ד, 1914, היום לפני 110 שנים, מופיעה הפיסקה הבאה: "בט"ו בשבט עשו אצלנו אקסקוריסיה (טיול) תלמידי בית-ספר עזה ונטעו אילנות ואכלו מפרי הארץ וחגגו את ראש-השנה לאילנות כדת וכדין בשירה ובזימרה". היהודים תושבי עזה, מסתבר, נהגו לחוג את ט"ו בשבט בסגנון שהחל עם ראשית הציונות – בנטיעות.
יהודים חיו בעזה מאז החשמונאים ועד פרעות תרפ"ט. עדות לקהילה יהודית בעזה במאה ה-18 נמצאת בין היתר בציור שער של ספר 'שיר השירים' שנכתב בידי תושב העיר שמואל קאשטיל, ובו נאמר: "זהו ספר של שיר השירים תרגום עם ערבי הועתק מחדש כתבתי אותה פה בעזה תוב"ב בשנת התע"ה ליצירה בחודש שבט, אני הצעיר שמואל לבן לאדוני אבי הישיש החכם ונעים זמירות כת"ר משה קשטיל יצ"ו, השם יזכני לכתוב ספרים לאין חקר כי"ר". שנת התע"ה היא שנת 1715, ומכאן שבאותה שנה היתה קהילה יהודית חזקה בעזה. אחד מצאצאי המשפחה, תא"ל (מיל') יוסף קסטל ז"ל, יכהן בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים כמושל הצבאי של חבל עזה.
ביום חמישי הבא יצויין במערכת החינוך 'יום גוש קטיף'. התאריך, כ"ב בשבט, נקבע לציון יום איזרוח היישוב הראשון בחבל עזה – נצר חזני, בכ"ב בשבט תשל"ז, 10 בפברואר 1977. בטקס האיזרוח השתתף גם ראש הממשלה יצחק רבין, שאמר בנאומו: "זהו יום גדול למדינה ולהתיישבות, יום המסמל את ביסוס אחיזתנו באיזור, שמאז מלחמת ששת הימים נעשה לחלק בלתי נפרד מהמדינה וביטחונה". אחרי הטקס קבע רבין את המזוזה הראשונה על פתח אחד הבתים, יחד עם בנו של השר המנוח חזני.
תשע שנים אח"כ, והוא שר הביטחון בממשלת שמעון פרס, ביקר רבין בגוש-קטיף ואמר למתיישבים: "כמו לפני תשע שנים, כאשר הייתי כאן בחנוכת היישוב הראשון נצר-חזני כראש הממשלה, כך גם היום אני מאמין שלאיזור הזה יש עתיד התיישבותי, כלכלי, חברתי ותפקיד ביטחוני – והוא חייב להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".
יש לי הרגשה שאם רבין היה חי היום, גם הוא היה שמח בשיבת חיילי צה"ל לגוש קטיף, גם אם החזרת ההתיישבות תתמהמה לפי שעה.
הטור המלא מתפרסם השבת בטור 'חמוש במקלדת' ב'מצב הרוח'